נמשך הרבה זמן ואני כבר לא מסוגלת...

היי, נרשמתי לאתר בשביל לרשום את זה .. זה מאד חשוב לי ואני לא בדיוק יודעת באיזו דרך תוכלו לעזור לי ואני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את זה ... אבל אני לא חושבת שזה יזיק לי .
אני בת 15 ובעצם הנושא הנכון של השאלה הוא שאני כל הזמן לבד. זה לא נשמע רציני כל כך, ובטוח יש בעיות יותר גדולות אבל אין לי אף אחד ... בזמן בית ספר עוד הצלחתי להתמודד אבל עכשיו בחופש, משום מה, הרבה יותר קשה לי.
היו לי חברות בזמן בית הספר, קצת קשה לי לרשום "חברות".. יותר נכון לקרוא להן לצערי "בנות שאני מדברת איתן מדי פעם רק בשביל אגו" ... אני לא נפגשת איתן, הייתי רוצה אבל הן לא ... והלוואי שידעתי למה .
והמצב לגבי המשפחה שלי לא יותר טוב, הייתי מערבת את ההורים שלי לגבי המצב החברתי ... אם היה אכפת להם. האחים שלי גדולים והם לא גרים בבית, זה רק אני והם ... אמא שלי היא בן אדם שקשה לי להבין, היא נגדי כל הזמן .. אני יודעת שאני בתקופת ההתבגרות וזה קורה לרוב לנערות בגילי .. אבל אני במצב שאני לא מבינה אותה .. בחיים שלי לא התחצפתי או הרמתי את קולי עליה ובטח שלא ידיים . טוב כי זאת אמא שלי, ואני לא מסוגלת לעשות דבר כזה. אבל היא מעליבה אותי הרבה, הרבה מאד .. ניסיתי לדבר איתה על זה, והיא צחקה עלי . אבא שלי לא מתערב והוא מעדיף את זה ככה . הייתי חוזרת מבית ספר ועושה את המטלות שלי, אוכלת פה ושם, והולכת לישון ב5 בערב .. כי אין לי מה לעשות ואין לי עם מי לדבר . ועכשיו בחופש אני בוכה כל יום.. כבר אין לי כוח יותר .. אמא שלי חוזרת מהעבודה וישר מחפשת על מה לצעוק עלי ולפעמים אני באמת שלא מבינה למה . ואני עולה לחדר ולא יוצאת שעות וזה רק בכי. יש לי כבר סחרחורת והתכווצויות בבטן מרוב בכי . שאלתי אנשים באינטרנט, מה לעשות בחופש כדי שאני אצא מהמצב הזה וכל התשובות היו " תצאי עם חברות, תשני אצל חברה, תעשי טיול עם המשפחה, תעשי משהו עם החבר " ואני רואה את זה ושוב בוכה .. חבר אפילו לא נראה באופק ... ויחד עם כל מה שכתבתי, אני שונאת את איך שאני נראת ואני שונאת את האופי שלי כי אני ילדה שקטה שאנשים לא אוהבים ככל הנראה . אני לא יודעת מה לעשות. לא ישתנו לי החיים, לפחות לא בשנים הקרובות ... לכל מי שבאמת קרא\ה את כל זה, אני מאד מעריכה אותכם. אפילו אם לא עניתם. אני אהיה מאושרת אם תענו. אז תודה מראש ...