אמא שלי גורמת לי ללחצים ובכי

היי אנשים

טוב אז ככה, אני ילדה בת 13, אפשר לומר נערה. לפני כחודש הפלאפון הישן שלי נשבר והייתי ממש קשורה אליו וטיפלתי בו טוב. הפלאפון היה דגם יחסית נדיר וממש ממש לא פופולארי, הכי לא פופולארי, ולכן היה מאוד נדיר למצוא לו מגן שאני באמת אוהבת בארץ. לכן נאלצתי להזמין את המגנים באינטרנט. הזמנתי מידי חודשיים מגן חדש כי הקודם נמאס, אבל לא הייתה לי סבלנות לחכות עד שהוא יגיע מח"ול (לפעמים ערך יותר מחודש). לפעמים הורדתי את המגן מהפלאפון והייתי איתו ללא מגן, משום שלדעתי הוא יפה בלעדיו.

אבא שלי העיר לי בקשר לזה ואמר שהוא יישבר והוא לא יקנה לי חדש. ברוב טיפשותי לא הקשבתי לו ולאחר כחודש שהלכתי ללא מגן, כל החלק האחורי שלו (שהיה מזכותית בדיוק כמו המסך), נסדק לרסיסים קטנים. החלק הזה של הסיפור מסובך להסביר ולכן אני אעבור לחלק הבא.

כנגד כל הסיכויים, ההורים שלי החליטו לקנות לי פלאפון חדש כמתנת יום הולדת, הלא קרוב כל כך. אמא שלי הזמינה אותו דרך האינטרנט, דרך אתר בשם זאפ. באתר היה כתוב שהפלאפון יגיע כפחות משבוע, אך הוא "נתקע בדואר" לטענת החברה ששלחה אותו, ולכן זה נמשך כחודש יותר מהצפוי.

ביום חמישי האחרון, הגיע לאמא שלי אימייל, שהפלאפון שלי הגיע והוא כרגע בדואר, ורק צריך לחכות שהאישור יגיע לתיבת הדואר שלנו, ונלך לקחת אותו מהדואר. ביום שישי ושבת הדואר לא עובדים ולכן הייתי צריכה לחכות (שוב). היום בבוקר הגיע האישור לתיבת הדואר שלנו וסוף סוף אפשר לקחת את הפלאפון. כשהגענו אני ואמא שלי לדואר בשעות הנכונות ובזמן הנכון כשהדואר היה אמור להיות פתוח, היה מנעול על הדלת. ולכן נאלצתי לחכות למחר, ליום שני.

מעבר לזה שאני מאוכזבת מההפקר של דואר ישראל, במשך כל הזמן הזה שהפלאפון שלי היה אמור להגיע, בערך חודש, אמא שלי ניצלה אותי על כל דבר אפשרי ואמרה שאם אני לא אעשה את הדבר, היא תיקח לי את הפלאפון ברגע שהוא יגיע לדואר. וכך כל פעם. אם אני לא מנקה פה ושם אין פלאפון. אם אני "צועקת" או "מתחצפת" לטענתה, אין פלאפון. אני ממש נאלצת לחיות בעודפי לחץ איומים ומאיימים ואני בוכה כל הזמן. זה נשמע ממש מטומטם, אבל אני חייבת את הפלאפון שלי בשביל לדבר עם חברות וחברים ולא להיות מחוץ לחברה המקיפה אותי.

אחרי שהפלאפון שלי יבוא, אני בטוחה שהיא תמשיך להגיד שלא יהיה לי פלאפון אם לא אעשה דברים כאלו וכאלו. אני ממש אוהבת אותה וכואב לי לחשוב עליה דברים רעים שאני נאלצת לחשוב כשהיא אומרת לי את זה. ואם אני מתנגדת לעשות את הדבר שהיא אומרת, היא אומרת שאין לי פלאפון יותר ואני לי שום הזדמנויות להתנצל. זה קרה כמה פעמים ובסוף שכנעתי אותה, אבל ממש קשה לי עם כל עודפי הלחץ האלה.

הערות:
שילמתי על הפלאפון הזה חלק קטן מהמחיר שלו, 200 שקלים.
זה החופש הכי מעצבן שהיה לי. לחכות עוד ועוד ולא לצאת עם חברות רק בגלל שאין לי פלאפון לשעת חירום.
סליחה על שגיאות מקלדת מראש.

מה לעשות?