הפסדתי הכל, מרגישה שאני אמות עם הבדידות הזאת

היי..אבא שלי נפטר וחברות שלי כל הזמן רבו איתי וניצלו אותי על כל מיני דברים ותמיד הם לא יזמו דברים אני עשיתי בשביל הקשר המון דברים.זה עבר הסתדרנו ואז שוב פעם זה קרה ולא יכולתי לסמוך עליהם ועל אף אחד כל דבר שמישהו אומר לי אני חושבת שהוא עושה לי בכוונה איכשהו..כי הילדות שלי הייתה רעה.ונשארה לי חברה אחת.ורק אמא שלי הייתה בשבילי וחשבתי שהיא תוקפת אותי רוב הזמן.מכל מיני סיבות לא נכונות סתם מחשבות טורדניות ...ועכשיו היא מחפשת עבודה והיא לא תיהיה בבית ואני מרגישה שאני בנאדם ממש משעמם ובעצם אני מצחיקה אנשים וזה אחרת..לפעמים אני מרגישה שאני ימות עם הבדידות הזו..ויש לי פחדים שאם יקרה משהו למשפחה שלי ואני אומרת לעצמי למה נולדתי בכלל. היה לי חבר סוג של חבר הוא רק ניצל אותי לא אהב אותי בכלל ואני אהבתי אותו מאוד..וחברים שלו אנסו אותי שהייתי שיכורה לפני שנה והוא קרא לי זונה על זה.וגם פרה וחשבתי שאני שמנה בגללו והרזתי המון הרסתי לי לעצמי את הבריאות. ואז התאהבתי במישהו אחר והוא שבר לי את הלב שנה היה אחרי ואז אמר לי שיש לו חברה..וגם אותו אני אהבתי אני שנאתי את עצמי על זה שאני תמיד משקיעה באנשים והם פוגעים בי איכשהו זה תמיד קורה ותמיד יקרה.אני מקללת את עצמי אבל שאני עם אנשים זה משתנה..אני לא דיכאונית כזאת וכן הייתה לי הפרעת אכילה בגלל הדברים האלו שגררה אותי כל מיני דברים רעים הפסדתי המון. לשקר לימודים הפסדתי הכל כמעט.כי חשבתי שאני פרה זונה מטומטמת לחשוב שאם אני יאכל משהו אני יהפוך לשמנה ועדיף להיות רזה ולהתעסק בעצמי אבל הפסקתי עם זה אבל זה כל הזמן בא לי לראש אני חושבת שאם אני יאכל משהו ככה וככה אז אני ״שמנה״ ואם חברות שלי אוכלות אז ״שמנות״ אני מודעת לזה שאני חושבת לא נכון.ואז אני מתנצלת שאמרתי את זה. אני חושבת שאני מכוערת ובעצם אומרים לי שאני יפה.ושאני חושבת לפעמים שאני יפה אני שונאת את עצמי על זה כי אני לא אוהבת להרגיש ככה..שפטתי אנשים במחשבות שלי סתם בלי קשר לא שפטתי היו לי מחשבות טורדניות לפעמים אני לא יודעת אך להפסיק אותם אני מרגישה שאני מפסידה דברים פוגעת באנשים ובעצם זה לא ככה..בכלל אני יכולה לחשוב שאני יפגע במישהו וזה לא יקרה בכלל אני לא יפגע בזבוב אף פעם.ואני ממש לא רוצה להתאשפז..ובאמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות.