אני מתנהלת בצורה שונה בחוץ,עם חברות ובעבודה מאשר בבית.
בחוץ אני קורנת,כולם מכירים אותי בתור חייכנית,קפצנית..
לעומת זאת,בבית אני הכי סגורה שיש,מדברת באדישות,משדרת סבל ..
עברתי עם המשפחה שלי דברים לא קלים בגילאי ההתבגרות המוקדמים וההתנהגות שלי היא בעצם אחד ההשלכות של זה.
בקושי אומרת בוקר טוב להורים שלי בבוקר,לא יוצאת איתם לבילויים,בקושי מחייכת אליהם,לא משתפת בכלום!!! כשהם שואלים אותי משהו אני עונה הכי יבש שיש,פשוט משדרת שאין לי כח אליהם.
אני ממש רוצה לשנות את זה,להתחיל להיות נחמדה אבל אני לא מצליחה. כל פעם אני תופסת את עצמי ואומרת לעצמי שהיום זה יהיה שונה אבל איך שאני רואה את הפרצופים שלהם אני שוב חוזרת ליחס המשפיל הזה שלי.
בקרוב גם אני מתחילה מסגרת חדשה,שירות לאומי והולך להיות אזשהו טקס שבו יהיו גם ההורים וגם החברים.אני נורא מפחדת מזה כי אני לא יודעת איך אני יתנהג בארוע הזה..החברות מכירות אותי בצורה שונה משל ההורים שלי ואני מפחדת שזה ייצור אוירה מוזרה.
לא רוצה שהחברות פתאום ייראו אותי סגורה ועצבנית
מצד שני ,מתביישת שההורים שלי יראו אותי פתאום פתוחה ליד כולם שאיתם אני בעצם לא מוציאה מילה.
בבקשה תנסו להבין אותי,זה קצת מורכב. ואשמח לקבל עזרה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025