איך להתמודד עם הפחד שלא אמצא מישהו שיאהב גברים, ובפרט אותי?

שלום גולשים,
זו לא הפעם הראשונה שאני מפרסם פה שאלות באתר. שאלתי שאלות פעמים רבות. לצערי הרב, לא נענתי בהרבה תשובות, והתשובות שקיבלתי, לא התייחסו בכלל לשאלה אלא לרגשות שהבעתי בתוך הפירוט. אני מקווה שהפעם אקבל תשובות ענייניות.
אני אלכסנדר (מן השם ניתן להבין שאני רוסי...), בן 15. כמו הורים רבים בעדה שלי, אבא שלי הומופוב. אמי הכי פחות הומופובית במשפחה המצוצמת (שהיא הרבה פחות הומופובית מהמשפחה המורחבת). בחורף יצאתי בפני אמי כביסקסואל. איני ביסקסואל, אך חשבתי שכך יהיה לה יותר קל לקבל את נטייתי. ציפיתי לתגובה של הלם, ושתוך שבוע היא כבר תקבל את זה. מה קרה בפועל? אמי לא קיבלה את זה, ולא מקבלת את זה כבר חצי שנה וממשיכה לטעון שזה ישתנה. אני משוכנע שזה לא ישתנה, כי אני לא מרגיש כלום כלפי בנות, ומרגיש הרבה כלפי בנים. לספר לשאר המשפחה, זאת לא אופציה כרגע, כי אם הכי פחות הומופובית במשפחה לא מקבלת את זה, אני בבעיה חמורה.
אני כרגיל מתאהב בילדים רבים בני גילי. וכל פעם כרגיל, מי שאני מתאהב בו סטרייט שתומך בקהילה... כרגע אני מאוהב בדתי שכנראה הומו בהכחשה, והסיכוי שיצא לנו להיות זוג שואף לאינפיניטיסימל (בכל זאת קצת יותר מאפס).
לא לדבר על זה שאני הומו בארון והסיכוי למצוא ככה הומו מבלי ללכת לאיגי (אני לא יכול ללכת לשם מהרבה סיבות, ואחת מהן היא שאמי פיברומיאלגית ולא יוצאת מהבית; היא תמיד חייבת לדעת לאן אני הולך, ואני לא יכול להעלם פעם בשבוע בשעה קבועה מבלי להסביר...) או להרשם לאתר הכרויות (שזה גם לא רעיון יותר מדי טוב לבן 15...). בנוסף לכל אני מכוער. זה לא עניין של שריר לא שריר, טיפוח לא טיפוח, אני פשוט לא סובל את השיער שלי, את תווי הפנים שלי וצבע העור שלי (לא שאני גזען או משהו, פשוט אין התאמה בין צבע העור אפילו בנקודות קטנות). הפנים שלי לא סימטריות ברמה די קשה ורואים את זה טוב. האמת היא שמעולם ומתמיד ירדו לי על המראה. גם במשפחה וגם מחוצה לה. זה כנראה תרם לעוד קצת חוסר בטחון עצמי...
מעבר למראה, שכמעט ואף פעם לא ירדו לי עליו (לא מדבר על להחמיא בכלל), אני מוזר ושונה מבני גילי, בעקרוניות, באופי, במנטליות, במראה (נראה יותר בוגר מבני גילי), בדעות הפוליטיות וכו'. אנשים נוטים שלא להבין אותי, במיוחד בני גילי, ועוד לפני שאני מסביר את עצמי עד הסוף שופטים אותי בצורה קשה.
מה שניסיתי להעביר בשורות האלו; אני לא מושך בשום צורה ואופן.
הסיכוי שמישהו יעריך אותי ויתאהב בי עם כל אלו שואף לפחות מאפס.
עכשיו קצת סטטיסטיקה עדכנית שתחרפן את כולם פה...
1. 4% מבני ה- 18-30 הם הומואים.
2. 3% נמשיך מבין בני ה- 18-30 הם ביסקסואלים שנמשכים לגברים יותר מאשר לנשים.
3. רק כ-50% מהיהודים פה הם אתאיסטים/דאיסטים/חילונים/מסורתיים לייט. מה שמבטל כ-50% שהם דתיים וחרדים, שרוב הסיכויים שהם הומופובים או עוינים כלפי הקהילה. אני יודע שיש כאלו שלא, אבל רוב הסיכויים שזה לא ילך בשום צורה או דרך, מכיוון שאני אתאיסט והם דתיים, ובדרך כלל זה לא נגמר טוב ביחד.
4. רוב הסיכויים שגם אם אני רואה הומו אני לא אמשך אליו.
5. רוב הסיכויים שאם אני נמשך להומו הוא לא נמשך אלי.
6. רוב הסיכויים שבכלל אני לא אדע אם אדם הומו/ביסקסואל בגיל הזה.
עם כל אלו בכלל יש סיכוי למצוא מתחת לגיל 21 חבר כשאתה בארון וסוגרים לך אותו בכוח? גם מעל גיל 21 יהיה לי קשה מכיוון שלא אוכל להתנתק מאמי הפיברומיאלגית (מצב קשה)- אני הידיים שלה. מה שאומר שאאלץ לחכות עם החבר או לעשות לו צרות.
בכלל יש לי סיכוי למצוא חבר שלא ירצה רק זיון? אני פשוט מרגיש שזה לא הגיל ושאני לא רוצה את זה...
עם כל מה שציינתי יש סיכוי קלוש שאני אמצא חבר?
מי ירצה גרוטאה כמוני? מישהו ירצה לסבול אדם קשה ומכוער כמוני? קל למצוא רבים, טובים וחתיכים ממני.
אני שוב מבקש לענות ענייני. אני סוף סוף רוצה תשובה עניינית. אין לי באמת עם מי לדבר על זה. אם הייתי יכול הייתי מדבר עם אמא, אבל היא חלק מהבעיה.