אחרי 5 שנות זוגיות, מרגישה שהפרידה זה הצעד הנכון, אבל מפחדת להתחרט. ללכת על זה?

הכרנו כבר בכיתה ז', בגיל 13, והפכנו לזוג מגיל 14. בעוד חודש היינו אמורים לחגוג 5 שנות זוגיות אלמלא השנה האחרונה הייתה איומה. מאז שהתגייסתי הוא התרחק, התחיל לדבר בזלזול, לעקוב אחרי בנות באינסטגרם (דבר שמאוד לא אפיין אותו). הנחתי שזה משבר בגלל שכל החברים שלו התגייסו, גם אני, כעסתי קצת אבל הבלגתי.
זה החמיר כשהוא התגייס לסלול קרבי (לפני 5 חודשים בערך) והמצב רק החמיר. מאדם ש'נישק לי את הכפות רגליים' הוא נרדם ביום הולדת שלי - אחרי שלא התראינו חודש וממש תכננו לצאת למסעדה, ולמרות שהוא קנה לי את מה שרציתי, אפילו ברכה הוא לא צירף.
המקרה העיקרי שהוביל למצב הנוכחי הוא מלפני חודשיים - גילו לי מחלה קשה שהצריכה ממני להתאשפז ימים ארוכים. הוא לא תמך בי, ברמה כזו שאפילו אמר 'זה בטח לא כואב כמו שזה נשמע' .. אמרתי לו שאני לא מוכנה לזה ושלא ידבר איתי יותר, ולמרבה הפלא זה מה שהוא עשה. התאשפזתי שוב והוא אפילו לא שאל לשלומי - במשך שבוע! מצד אחד כעסתי על עצמי, כי אני זו שאמרה לו לא לדבר איתי, אבל מצד שני - אחרי יחס מחפיר לתקופה כל כך ארוכה.. אחרי שאמרתי לו כל כך הרבה פעמים שנפגעתי - איך יכלתי להתמודד אחרת? לא הבנתי איך הוא לא יצר קשר במשך שבוע, במיוחד אחרי שאנחנו היינו החברים הכי טובים במשך 6 שנים, בחיים לא קרה שלא דיברנו ליותר מכמה ימים, וגם זה מנסיבות קיצוניות ולא בכלל ריבים (לא נפרדנו אף פעם, והריבים שלנו לא היו ארוכים מיום אחד).
מאז, כעסתי מאוד. היו שיחות רבות של לחזור או לא לחזור, כששנינו מאוד כעוסים. אף פעם לא קרה לי, ב6 השנים שאנחנו מכירים, שראיתי אותו כועס, בטח שלא ככה.
הוא חוזר ואומר שהוא מצטער על זה שהוא התנהג בקיצוניות אבל שלא הייתה לא ברירה. חשבתי עם עצמי, לנסות להבין איך יכול להיות שככה הוא כועס עליי, וכל מה שמצאתי זה שאמרתי שאני לא רוצה לדבר - כי חוץ מזה, הכל היה כרגיל. אז אני מניחה שהיה משהו מעבר בחודשים האחרונים שהוא שמר, וכרגע זה מתפוצץ.

אז אני שואלת אתכם - אני מאמינה שאנשים עושים טעויות וצריך לסלוח.. השאלה היא אם זה משבר ששווה להבליג עליו? הוא לא היה לצידי בתקופה הכי קשה שלי, כשהחיים שלי היו בסכנה וימים ארוכים הייתי בצום. אבל מצד שני, יש לנו מערכת יחסים כל כך פתוחה ונוחה, ומפחידה המחשבה שייקח לי שנים להגיע לרמת קירבה כזו עם בנאדם.

האם זה מעיד על האופי שלו, או שזה משבר?
ואם זה משבר, זה משהו שמתפקידי לסלוח ולקבל? כי כשאני הייתי צריכה את ההתפשרות שלו, הוא ברח..