איך לשלב עבודה, לימודים, להרוויח מספיק ולהצליח בו זמנית וגם להשאיר הגון וישר במדינת ישראל?

שלום,

אני ז' בן 25 חילוני מובטל וגר כרגע אצל ההורים. יש לי הרבה ציפיות מעצמי שאני חושב שאין לי סיכוי להשיג. אני מפחד לבלות את כל חיי עושה דברים שאני לא רוצה. אני בתול וזה כל הזמן מעסיק אותי, מאוד הייתי רוצה להרגיש חיבה או מגע של אישה אבל אף פעם לא היה לי קשר ולא פגשתי כבר הרבה זמן מישהי מהסוג שמעניין אותי וגם אם אפגוש היום אני בטוח שהיא לא תרצה איתי כלום במצבי הנוכחי. אני די גרוע בכל מה שקשור לאינטרקציה עם אנשים עקב ההתבודדות וחוסר הניסיון שלי יחסית לגילי המתקדם. אין לי מושג איך להתמודד עם עבודה ואין לי תואר או הכשרה מקצועית. היו יורדים עלי יום יום בכל תקופת בית הספר גם בנים וגם בנות בגלל בעיה רפואית שהיתה לי אז מצאתי כמה חברים באינטרנט שאיתם היה לי נושא משותף אבל לאחר שלא נשארו אינטרסים לקשר גם איתם זה נגמר. היום אין לי חברים ואין לי מסגרת שבה אני יכול להתחבר לאנשים חדשים, את האמת שאני די שונא אנשים עכשיו, אני חושב שכולם בהמות בלי יוצא מן הכלל ולא היה לי אכפת אם כולנו נעלם מהעולם. לפעמים אני חושב שאולי אפילו הייתי שמח אם זה היה קורה.

מתוך שעמום אני קורא הרבה חדשות מה שלא מועיל כמו שאתם בטח יודעים. יש לי כוחות נפשיים כמו של ילדה מתבגרת, אני רק שומע או קורא על משהו רע וישר נכנס לדאון ויאוש או שאני מאוד מתעצבן רוב הזמן כמעט על כל דבר, כשאני יוצא בחוץ אני רוב הזמן בחרדות ולחץ. נמאס לי לשמוע כל שנה טקסי זכרון ולדעת שלא תרמתי את חלקי בשירות צבאי. עצוב שכלפי חוץ נראה כאילו יש לי הכל אבל אף פעם לא טעמתי שום דבר טוב כמו עצמאות כלכלית, השכלה גבוהה, טיול לחו"ל, שירות צבאי או זוגיות.

היה לי חלום לא מזמן שיורים לי בלב ואני מת, הרגש שהגיע אחר כך היה פשוט שמחה שלא הרגשתי הרבה זמן, סוף סוף משהו גואל אותי מהחיים הדפוקים שלי ולא שבאשמתי עד שהתעוררתי והבנתי שזה חלום.

השאיפות העיקריות שלי הן לעזוב את הבית ולמצוא בת זוג אבל בשביל זה אני צריך לעבוד קשה וכבר הרבה זמן שאני לא עושה כלום בנושא. לפעמים אני יוצא לעשות ספורט בחוץ אבל זה כבר לא מועיל כמו בעבר. יש לי ייאוש כללי מהחיים, מהעולם מבני אדם ומעצמי כבר המון שנים וזה משפיע עלי גם פיזית.

אני כל הזמן חושב על ללמוד משהו אבל להורים שלי אין כסף לתת לי אני כבר בן 25 ואני עדיין צריך להשלים מלא בגרויות ופסיכומטרי ורק אז אני יוכל להתחיל ללמוד וגם זה רק אם יהיה לי מספיק כסף בשביל הכל כי אני לא יודע איך אני אמור לעבוד ולשלם על לימודים בו זמנית וגם להצליח בשניהם? איך אני אמור לבחור במקצוע שאני יאהב מספיק כדי להשקיע אם אני אהיה כפוף רק למוסד לימודים אחד או שניים? וכמה שנים הכל אמור לקחת לי בקצב הזה? אני בן אדם ממוצע, לא איזה משהו יוצא דופן אבל עדיין הייתי שמח ללמוד משהו ולא שהשכלה תהיה רק לילדים עשירים או לגאונים שיכולים גם לעבוד וגם ללמוד בו זמנית ולהוציא ציונים טובים. חוץ מזה שכרגע אני לא מוצא אף עבודה כזאת שאפשר לשלב גם וגם.

מה עשיתי שהביא אותי למצב הזה? למישהו יש עצות פרקטיות שאני יכול להתחיל לעשות כבר מהיום או מחר כדי להיות פחות עצבני וחרד ליד אנשים ובחוץ, איך להשתלב בשוק העבודה, איך להכיר ולהתחבר לאנשים חדשים ובכלל מאיפה לשאוף מוטביציה לכל זה? כי המחשבה שאני אשיג רק חלק מהדברים האלה בכלל לא משמחת אותי או נותנת לי כוח להמשיך, אלה פשוט מטלות ביום יום שאני חייב לבצע שאם לא מצבי רק ילך ויתדרדר, זאת אומרת שאין לי ברירה אחרת, אין לי אופציה אחרת שאני יכול לבחור ואין בזה שום דבר משמח לפי דעתי.