החברה נפרדה ממני לאחר שעברה ללימודים במדינה אחרת, אני די מתאבל

שלום לחברי אסקפיפל.

אתם עושים פה עבודת קודש! יישר כח!

נתחיל מהסוף:

חברה שלי נפרדה ממני לפני כשבועיים בערך. אני בן 29 והיא בת 27.
בתחילת הקשר כמובן שהיה כימיה, משיכה וכדומה. חשוב לציין שאני הבחור הראשון שלה והיא עשתה זאת איתי בגיל 25. חיכיתי כמעט שמונה חודשים עד ששכבנו (!).
הרגשתי שאני אוהב אותה והיא אותי והקשר ממריא לשחקים.
עד כאן הכל טוב ויפה.

כאשר היינו שנה ביחד, באחד הימים, חברה טובה שלה שמעה על לימודי תואר שני באחת ממדינות אירופה. האקסית התחילה להתעניין, לחקור על המקום וכדומה.
אני מכיר אותה וידעתי שהיא תלך על זה בכל הכוח. לא תוותר לשנייה ובצדק - הקריירה שלה והלימודים חשובים מהכול. מאז שהיא החלה לברר על כך, החלו הלחצים בקשר לפעול.

כחודשיים לאחר מכן, שכרנו דירה שגרנו בה במשך שמונה חודשים. בשלב הזה הרגשתי שהיא כבר לא נותנת את כל כולה אליי אלא רק "מעבירה איתי זמן" עד שהיא תדע בוודאות שהיא תתקבל ללימודים באירופה. באותה תקופה, התקשורת בנינו הייתה לקויה וחסרה מאוד, היא אמרה לי שלדעתה צריך לשכב פעמיים בשבוע וכך היה. היא לא יזמה מגע, לא יזמה בילויים, אפילו לקניות ביחד לדירה היא לא באה איתי. הרגשתי שהיא שותפה שלי יותר מאשר חברה. אבל אהבתי אותה מאוד, למרות הכל!

בחודש יוני האחרון היא קיבלה הודעה סופית שהיא התקבלה ללימודים. כמובן שאני לקחתי את זה מאוד מאוד קשה למרות שידעתי שזו החלטה טובה בשבילה. מיותר לציין שהיא החלה להתעניין בדירה שם, בסידורים וכו' ואני נדחקתי לצד. כל היחס והתקשורת הלכו לחברה הטובה.

בחודש שעבר נסעתי אליה לאירופה כדי לתמוך בה ובבדידות שלה ובמיוחד כדי לעזור לה עם סידור הדירה - קניות לדירה, הרכבת רהיטים ואפילו העמסה של ציוד ברגל ברחבי העיר.

הייתה לי הרגשה שהולך להיות שם פיצוץ אדיר. וכך היה, היא נפרדה ממני בטענה שהיא כבר לא אוהבת אותי כמו פעם והיא כבר לא מתגעגעת. הייתה קרה כמו קרח.

עזרתי ועשיתי בשבילה המון המון ותמיד הייתי לצדה. תמיד הייתי היוזם, המוביל ולפרקים היה נראה ממש כמו קשר חד צדדי לחלוטין.

מצד שני, אני עדיין אוהב אותה או שאוהב את מה שהיה ולא יודע מה לעשות. כל דבר מזכיר לי אותה, בין אם זה הדירה, הדברים שעשינו וכדומה. ממש קשה לי ואני די מתאבל. אני רוצה לשמוע בבקשה חוות דעת - מה אתם אומרים על כל זה?