האם לתת שוב אמון? האם לקחת את הסיכון לפגיעה חוזרת? אני אובדת עצות

שמי תמר, אני בת 26 נשואה ואמא לבת מקסימה בת שנתיים. אני אקדמאית, עובדת בחוץ ובבית ומשתדלת באמת לתפקד בשני"הכובעים" בצורה מיטבית.
הסיפור שלי עצוב וכואב ומתחיל ממש מהיום שהתחתנתי, עוד אז הבנתי שבעלי ואני לא משדרים על אותו גל. בעוד אני תקשורתית וחברותית הוא אינבידואליסט ונמצא רוב הזמן מוקף במסכים הרבים שסובבים אותו, עוד אז הבנתי שהיכולת שלו להביע אמפטיה כלפי רגשות\ תחושות שלי הם מוגבלים מאוד, רק שלא ידעתי עד כמה.. הוא לא אדם רע, הוא לא מסוגל לתקשר מבחינה רגשית כמעט בקושי. הוא אטום לבכי, לצחוק , לכאב ולכל סוג של רגש. כך שעם חמשת השנים שאנחנו יחד מצאתי את עצמי נכבית, שמחת החיים שהייתה לי הפכה לדכדוך, הרגשתי בודדה, עצובה ולא מעניינת. בזמן הזה הוא התקדם מאוד מבחינה מקצועית, והוא מוערך מאוד במקום עבודתו. אני לעומת זאת השתדלתי להיות "סופר אמא" לשמש עבור הילדה שלי דמות שהיא גם אמא וגם אבא (שכמעט ולא נוכח בחייה באופן פעיל). אחסוך בפרטים נוספים רק אציין כי בעלי עסק בעברו במספר מסגרות שעובדות עם נפגעי טרור, הוא נחשף למקרים קשים וכואבים ביותר ומעולם לא עיבד אף חוויה משם בצורה מקצועית אצל פסיכולוג וכדו'.
המצב בנינו הדרדר מאוד.. באותה תקופה , בנוסף לקושי העצום בתקשורת בנינו גיליתי התכתבויות שלו עם נשים אחרות ועוד בגידות וורטואליות נוספות (בו בזמו שאני נלחמת על ייעוץ זוגי בכל כוחותי..) אז החלטתי שזה הסוף, נפרדנו לתקופה ארוכה כאשר הקשר היחיד בנינו היה סביב הבת הקטנה שלנו. אני עברתי משבר ממנו רק חזקתי והתעצמתי, הכרתי חברים וחברות חדשים ובסה"כ ניסיתי לחזור למעט ממה שהייתי. ברגע שהוא הבין שאני באמת המשכתי הלאה ומעוניינת באמת בגירושין הוא התנגד בכל תוקף וביקש להלחם על הקשר שלנו. הוא הבטיח, התחנן והצהיר שמעולם לא יוותר עלי, אעפ שהסברתי שאני כבר לא אוהבת אותו הוא אמר שיגרום לי להתאהב בו מחדש, שהוא מבין שטעה ופגע בי כ"כ ושכך גם הרחיק אותי ממנו. לבסוף החלטתי לתת סיכוי נוסף , פחדתי.. רק אלוהים יודע כמה נאבקתי ובכוחות לא כוחות יצאתי מהמצב העגום בו הייתי , ולכן פחדתי ליפול שוב למקום הזה. היום, מספר חדשים אחרי, אני עדיין מרגישה שאני לא שלימה עם הנישואים הללו, תמיד יש בי פחד. פחד להיקשר אליו שוב, פחד מזלזול ,מהתעלמות ומבגידה. הוא מנסה מאוד, יאמר לזכותו. הוא אוהב אותי באמת ונמשך אלי בטירוף (דבר שלמען האמת, תמיד היה בקשר שלנו) אבל מידי פעם הוא מתנהג באופן שמזכיר לי את כל מה שהיה פעם.. ואז אני נופלת למקום של מחשבות על גירושין, של איומים בפרידה נוספת. כל זה נובע מהפחד שלי,מחוסר הביטחון ומחוסר האמון שלי בו. והוא, הוא מרגיש חוסר יציבות, מרגיש שוויתרתי עליו, ועכשיו כבר הרים ידיים. בימים האחרונים הוא חזר שוב להתעלם ולהעדר ימים מלאים מהבית כאשר כל הטיפול בילדה נופל על כתפיי, כל זאת לדבריו בגלל העובדה שאני לא שלימה בזוגיות איתו ואם אני רוצה להתגרש הוא יתנהג כגרוש כבר מעכשיו.
אני אובדת עצות, לא יודעת איך להמשיך מכאן. האם להתגרש ולפרק את המשפחה הקטנה שלנו על כל המשמע מכך? לנסות להמשיך לחיות את חיי כאשר יש לי חוסר אמון מוחלט בו ועננה של כאב וזכרונות מרים מלווים אותי? או לנסות בכל זאת לתת אמון, להשתדל לשדר יציבות ולחזור בי מהרצון לגירושין?..

אני מתנצלת על אורך השאלה ומודה לכל מי שרק ינסה לעשות לי סדר בבלאגן .
תודה :)