המשפחה שלי בכלל לא מכבדת אותי ונמאס לי מהם! איך לשנות את המצב?

היי אסקפיפול אני לורן אני השנה עליתי לכיתה ח' ואני עוד מעט בת 14
יש לי בעיה מאוד גדולה עם המשפחה שלי, הם לא מכבדים אותי בכלל!!
מאז ומתמיד היה לי קצת קשה להסתדר, עם ילדים בגילי, עם חברים, עם חוגים ועוד...
מכיתות א-ד הייתי מאוד בעייתית בלימודים כי המורים לא הקשיבו למה שרציתי להגיד והיה לי מאוד קשה להבין את החומר שלימדו. בכיתה ה' הבנתי שעוד מעט החטיבה ואני צריכה להשקיע כדי שאני לא אאבד את עצמי. ניסיתי והשתדלתי להתאפק יותר בלימודים והצלחתי לעלות בציונים ובממוצע אבל ההורים שלי זלזלו בי ואמרו שאם זה מה שאני מוציאה כשאני מתאמצת זה פשוט פתטי ואני פשוט נעלבתי כל פעם מחדש! הם גם רשמו אותי לפעמים לחוגים וניסיתי באמת ניסיתי בחוגים אבל פשוט לא הייתי טובה וזה באמת תיסכל אותי וכשאמרתי להורים שלי שאני רוצה לפרוש מהחוג הם שוב צחקו עליי... חברים היו לי קצת ביסודי וגם על זה ההורים שלי העליבו אותי שאני לא מצליחה להיות עם בני גילי ואני יותר מדי ביישנית... כשסיימתי את כיתה ו' הבטחתי לעצמי שבחטיבה אני אצליח יותר כי אני לא רציתי לעבור עוד שש שנים ככה...
בסוף כיתה ו' נרשמתי לחוג חדש ובפעם הראשונה באמת הצלחתי בו!! השקעתי והתאמצתי ואני בו גם עכשיו ואני באמת גאה בעצמי על זה
כשעליתי לכיתה ז' הכרתי חברים חדשים והתחלתי להיות איתם הרבה אבל אף פעם לא רציתי להביא אותם הביתה. אני לא מרגישה שאני אוהבת את ההורים שלי בגלל שהם כל הזמן מעליבים אותי!
החלטתי להתעלם מההורים ולהמשיך בשלי... עם חברים הלך לי טוב התחלתי לצאת מהבית ללכת לקניון הרבה ולהופעות... בלימודים עדיין היה לי קשה בתחילת כיתה ז' ובסוף הרבעון הראשון יצאתי עם הממוצע הכי גבוה שהיה לי 75 אבל החלטתי שזה לא מספיק... במחצית הצלחתי לעלות ל78 ובמחצית השנייה אמרתי שזהו אני לא מוותרת לעצמי בכלל! המשכתי להשקיע גם בחוג גם בחברים וגם בלימודים והתחלתי לעבור על החומר הרבה כדי להצליח, ברבעון ג' קיבלתי ממוצע 85 ושמחתי שעליתי כל כך הרבה ובסוף שנה קצת לפני שחילקו לכולם את התעודות הודיעו לי שקיבלתי תעודת הצטיינות לימודית שזה מי שקיבל ממוצע של 92-95! כל כך שמחתי וראיתי שהממוצע שלי הוא 92.5 וחיכיתי כבר להראות להורים שלי וכשהגעתי הביתה הם אמרו לי שזה כי אני חרשנית וגם עם כל זה אח שלי מצליח יותר ממני ואז באמת נמאס לי הלכתי לחדר ונעלתי את עצמי יומיים... היה לי שם מים ואוכל ופשוט לא רציתי לצאת הרגשתי שלא משנה מה אני אשיג הם תמיד יזלזלו בי ויחפשו את הרע בכל דבר... ניתקתי קשר מכולם... אחרי זה חזרתי קצת לעצמי והמשכתי לצאת עם חברות והחופש הגדול הזה היה החופש הכי טוב שהיה לי חוץ מהעניין הזה... רק שלקראת סוף החופש כולם שאלו אותי למה אני אף פעם לא מביאה אותם הביתה או למה אני אף פעם לא יוצאת לדברים עם משפחה (הם התפלאו כי הם יודעים שאני במצב כלכלי טוב כי אני יכולה לצאת לכל האירועים וגם יש לי מותגים שעולים די הרבה כסף) ובסוף התחמקתי אבל אני יודעת שזה מוזר שזה ככה... כיתה ח' התחילה לי טוב החברים שלי נשארו אני עדיין נהנת בחוג ואני בינתיים מבינה את החומר וההורים שלי לא זלזלו בי מאז סוף כיתה ז'... אבל אני עדיין מרגישה שאני לא מצליחה לאהוב אותם!!
אני אספר על איך כל אחד מהמשפחה מתנהג אליי...
אמא תומכת בי שאני אלך לחוגים ולא אהיה ביישנית אבל תוך כדי היא מזלזלת ואומרת תסתכלי על עצמך ופשוט מעליבה אותי ואמרתי לה את זה כמה פעמים אבל אחרי שבוע היא שוכחת וממשיכה את הכל מחדש... היא זאת שלוקחת אותי לקניות אבל אני פשוט לא מצליחה להסתדר איתה בגלל היחס שלה אליי
אבא מזלזל לי בהרבה הוא בכלל לא רוצה שאני אלך לחוגים והוא חושב שלא יצא ממני כלום אבל תמיד אני משכנעת אותו לתת לי עוד הזדמנות וגם בזה אמא עוזרת לי... הוא פשוט לא מעריך אותי בכלל ולגמרי נמאס לי ממנו!!
אחותי הגדולה שהיא בת 16 הכי גרועה היא תמיד אומרת לי שכשהיא הייתה בגילי כבר היו לה חברים (בני זוג) והיא יצאה מהבית לא רק לקניון כמו איזה אפסית... היא גם יורדת עליי שאני חרשנית ושאני חסרת חיים שבחיים לא יהיה לי חבר... היא באמת נוראית וגם היא כל הזמן צינית אליי והיא באמת רעה! מזל שהיא לא מצליחה בלימודים בכלל אז יש לי משהו להגיד עליה... אותה אני באמת מרגישה שאני שונאת אני לא רוצה קשר דם אליה אפילו אם זה מוגזם!!!!
יש לי אח קטן בן 11 הוא באמת חכם מאוד הוא מצטיין בלימודים והוא גם בחוג כדורגל והוא מהטובים שם... הוא טוב בלימודים, בספורט, יש לו הרבה חברים ובקיצור הוא הגאווה של ההורים... למרות שהוא מצטיין בהרבה דברים הוא היחיד שנחמד במשפחה ורק איתו אני יכולה באמת לדבר אנחנו לפעמים רואים סדרות ביחד או הולכים לטייל בפארק ביחד אבל גם הוא לא כל כך קשור אליי ולפעמים הוא קצת משוויץ וההורים שלי כל הזמן משווים אותי אליו... אבל בכל זאת הוא היחיד שאני יכולה להעביר איתו זמן...
ויש לי עוד אח קטן בן 5-5.5 הוא באמת קרצייה והוא מקבל מלא תשומת לב מההורים... הוא גם מתייחס אליי גרוע לפעמים ויותר מזה הוא פשוט מציק לי!! גם עליו אני לא מתה...
אני אוהבת את הסבים שלי אבל הם גרים רחוק מאוד אז לא רואים אותם הרבה ועם בני הדודים שלי אני פשוט לא בקשר...