איך מתגברים על הפרידה או לחילופין איך גורמים לו לחשוב על זה שוב?

אז ככה... תמיד היה לי נורא קשה ליצור קשרים אינטימיים ואמיתיים עם גברים ובמיוחד להתאהב, עד שהכרתי אותו.. בחור מדהים בכל קנה מידה שלא האמנתי שיסתכל עליי בכלל ובכל מקרה לא ברצינות.. והוא הגיע וסחף אותי לגמרי פשוט שמט לי את הקרקע מתחת לרגליים ושאר קלישאות.. התאהבנו בטירוף, אופוריה היא לא מילה! הוא תמיד היה אומר לי שהוא מאוהב בי בטירוף ושהוא לא רוצה שזה ייגמר בחיים, אז עברנו לגור ביחד אחרי כמה חודשים של זוגיות מאוד אינטנסיבית, אני הייתי כל עולמו והוא כל עולמי.. הייתה לו בעיה קשה של שליטה בזעם, הבן אדם היה נכנס לטירוף לפעמים פשוט טירוף! אבל מרב שהייתי מאוהבת ורק לא רציתי שזה ייגמר הייתי מתכופפת מולו ומשתיקה את העניין ומהרגע שמשלימים לא מדברים על זה יותר. לאט לאט האופוריה התפוגגה לה ונשארנו עם הבעיות, פלוס המון דברים שנוספו כמו דאגות כלכליות, לימודים וכו' (אני גם לומדת איתו דרך אגב), אבל היינו כל כך אדישים לזה שלא באמת ניסינו לשנות כלום או לעבוד על זה, באמת האמנו שאם יש אהבה הכל יסתדר לבד. בקיצור לפני כשלושה חודשים אחרי זמן מה של שקט היה לנו עוד ריב מטורף כזה, ואז הוא נפרד ממני, אמר שהקשר אבוד ושבכלל הוא לא היה אף פעם לבד והוא לא בנוי לזוגיות עכשיו וכל זה, ובהתאם לזאת הוא באמת עבר לגור עם חברים במרכז ת"א בלב העניינים והמסיבות, אני רואה שטוב לו יותר עכשיו ושהוא באמת נהנה, הוא באמת עם הראש קדימה.. אני לעומת זאת הרגשתי שעולמי חרב עליי, נאלצתי גם לחזור לבית הוריי ובנוסף תקופת המבחנים עכשיו גורמת לי עוד יותר לחשוב באובססיביות עליו. אני נראית טוב ומעניינת וסך הכל חושבת חיובי, אני יודעת שבסופו של דבר אני אתגבר עליו ואהנה גם מהלבד וגם ממישהו חדש, אבל, אני לא מפסיקה לחשוב על זה שאולי עכשיו אחרי כמה חודשים, רואים דברים מרחוק שלא רואים מקרוב, ואולי אפשר לנסות לפתוח דף חדש ולנסות כן להתמודד עם דברים. הבעיה שהיא הוא בכלל לא מעוניין, והיה גם די חסר רגישות ונבזי בהתחלה, ניסיתי לדבר איתו בהתחלה וגם בערך חודשיים לאחר הפרידה והוא היה מאוד שלם עם ההחלטה שלו, מה שמאוד קשה לי להבין כי מעולם לא נפרדנו לפני זה ואיך זה שהוא התגבר עליי כל כך מהר הרי הייתי היחידה שהוא אהב כביכול.. איך מתגברים על זה או לחילופין איך גורמים לו לחשוב על זה שוב?