למה כל כך אכפת לי ממנו? למה עצוב לי כשאני רואה אותו?

היי כולם... סליחה שאני הולכת לחפור אבל בבקשה תקראו עד הסוף לפני לא הרבה זמן כתבתי פה שאלה על בחור שהציע לי לצאת איתו וסרבתי כי ראיתי שיש לו חשיבות לסקס (גם לי זה היה חשוב אבל זה משהו שהעדפתי לשמור לאחרי תקופה של ביחד ולא על ההתחלה) השאלה הייתה אם עשיתי נכון שסירבתי. ואמרו לי שכן. הבעיה שהיינו כמו חברים במשך חודש וחצי אולי חודשיים היינו מסתובבים יום יום ביחד עושים הכל (לא סקס!) והוא אמר לי פעם אחת מתוך סטלה שהוא אוהב אותי ומתחיל להרגיש אלי משו ובאמת הייתי רואה יחס חם ממנו. הייתי קמה בבוקר וראיתי שהוא כיסה אותי והניח לי כרית מתחת לראש וביקש סליחה על טעויות שעשה. ובאמת קנה אותי. ואחרי שהציע שניהיה ביחד סרבתי. והוא העדיף לנתק את הקשר.. וככה היה.. אבל לא עבר שבועיים ושלחתי לו הודעה שאני רוצנ לראות אותו כי ממש התגעגעתי הייתי מסתכלת בווצאפ מתי היה מחובר... מבררת עליו מחברות שלי... וכשנפגשנו אוטומטית הולחט שאנחנו ביחד.. וידעתי שהסקס יגיע בקרוב וממש הרגשתי לא בנוח שהייתי מייבשת אותו וגורמת לו לכאבים.. לא עבר שבוע מאז שהיינו ביחד.. ושכבנו... כאב לי בכיתי וכשהוא גמר הוא פשוט יצא מהרכב ניגב את עצמו והתחיל לסוע ואני נשארתי מאחור ברכב לבד... אפילו לא חיבוק לא נשיקה לא שאל איך אני מרגישה...והרגשתי מבוהלת הרגשתי זילזול.. חוסר יחס ממש מגעיל.. וכל הנסיעה חזור בכיתי  ורק לקראת סוף הנסיעה הוא הביט בי ואמר "מה בכית"? ואמרתי שלא ואז הוא ליטף אותי ... וכשהגענו הביתה (הוא גר בניין מולי) עשינו סיבוב קטן ברגל ואז כל אחד חזר הביתה... התארגנתי לישון וגם הוא טען שכואב לו הראש ושהוא עייף.. אחרי שעה ומשהו הוא שלח הודעה מה אני עושה ושאל אם אני רוצה לעלות למלע... עליתי הוא היה עם חברים והם תכננו לנסוע לטבריה ליומיים שלוש..  טוב הם נסעו באותו לילה לקראת הבוקר ... וכל היומיים האלה התגעגעתי אליו.. הוא התקשר אלי פעמיים לשאול מה שלומי וחיכתי שיחזור . כשהוא חזר עשינו סקס והוא היה יותר מתחשב הוא חיבק אותי ונישק אותי... והוא קנה לי צמיד רגל בטבריה (למרות שהוא היה עם חברים ומסיבות הוא זכר אותי וקנה לי מתנה.. זה בסדר שאני רואה את זה ככה?) בקיצור כל המערכת יחסים שלנו הייתה בעיקרון כפיית הוא היה מחמיא לי כמו "אני אוהב להביט בך" "את יפה" "איזה מושלמת את" "אני עוד יפנק אותך" "אני מאושר איתך" "את אישה טובה" דברים כאלה שקנו אותי.. אחרי שבועיים של ביחד.. הוא החליט שהוא לא בנוי לקשר ונפרדנו. אני השתגעתי הוא דיבר איתי על עתיד (לא ילדים)אלא על טיולים שנעשה והציע לי לקחת אותי לחתונה של אחותו (שבוע הבא) והוא רוצה לטוס איתי לחול.. שברים כאלה ופתאום משום מקום הוא לא בנוי לקשר... אני מתחננת אני בדיכאון אתמול(בשישי בערב) יצא לי לדבר איתו הייתי טיפה שתויה ולפי מה שהבנתי הוא אמר שירד לו ממני ... וזה לא שהוא לא נמשך אלי פשוט הוא ירד לו מכל הקטע של ליהיות ביחד בזוגיות ושהוא רוצה להשקיע בעצמו יותר.. ושאין לו רגשות אלי יותר.. הוא טען שהיה לו בהתחלה... ואז זה נעלם לו הוא אמר שהוא לא רוצה לאהוב ושאני והוא זה לא  יקרה. ושאני צריכה לחזור לעצמי ולשכוח אותו הוא טען שיש לו מצפון ושהוא גבר שלא שווה אותי והוא מצטער ואחרי כל השיחה הזאת הוא אמר "בואי נעשה סקס אחרון" ברור שסירבתי אבל כשקמתי למחרת בבוקר עד עכשיו אני מתוסכלת אני רוצה לחזור לעצמי ואני לא מצליחה יש לי כמו משהו כבד בתוך בגוף (עוד לא אמרתי את זה .... הוא הגבר הראשון והבנאדם הראשון שהצליח להכנס לי ללב.. פעם ראשונה שאני הרגשתי משהו לגבר.. )
בבקשה תעזרו לי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני לא יודעת מה לא עשיתי לא בסדר.... למה כל כך אכפת לי ממנו למה עצוב לי כשאני רואה אותו למה רציתי לראות אותו תמיד מאושר ומחייך ודאגתי לו כמו אמא תמיד הייתי הולכת מאחוריו כדי להגן עליו והוא באמת אמר לי את זה כמה פעמיים "למה את כל כך דואגת לי?" זה מה שנקרא אהבה??