הומו, משתוקק לזוגיות, אך לא רואה אחת, יש תקווה?

שלום לכל הקוראים ולכל אלו שישר יוצאים מהשאלה.
אני מאוד מקווה שלשאלה הזאת סוף סוף יענו קונקרטית. לרוב לא עונים לי או שעונים לתפל. אני נואש לתשובה עניינית.
אני יבגני, ילד בן 15, לומד בכיתה י'.
יש לי בעיה. אני מאוד סגור על המיניות שלי. אני לא משתוקק ליחסי מין. אין לי רצון לקיים אותם ובטח ובטח שלא בגיל הזה. בניגוד לרוב בני גילי, אני מחפש מערכת יחסים רצינית. כזאת שבה אנחנו כבני זוג נהיה מעורבים בחייהם אחד של השני ונדאג זה לזה. כמו שאמא שלי הגדירה אהבה: דאגה.
אני, בניגוד לשאר בני גיל העשרה, לא יכול להרשות לעצמי להתחיל עם כל אחד, כי מה לעשות שרק כ-4% אחוז מהגברים בעולם הומואים וכ-90% סטרייטים. ומה לעשות שאם אני אצא מהארון, אבא שלי יכניס אותי כל כך עמוק חזרה, שאני גם לא אוכל לצאת משם. או שפשוט יעיף אותי מהבית. ומה לעשות שאם אני אתחיל עם מישהו (מבחינת אומץ, אין לי בעיה עם זה. אני יכול להתגבר על הפחד), הוא יכול להיות הומופוב ולעשות לי עוול, ואפילו אם לא, הוא יכול לספר לאנשים הלא נכונים. ומה לעשות, שאפילו אם לא יקרו שני המרים הבאים, ברוב המוחלט של המקרים הוא או הומו עמוק בארון או סטרייט. ומה לעשות, שגם אם הוא הומו, הסיכוי שהוא נמשך אלי שואף ל-0.
בהתחשב בכל אלו, עד גיל 18 בוודאות לא יהיה לי חבר. כך גם יהיה עד סוף הצבא.
מילא אם הייתי נראה או טוב או סופר חברותי שכולם ישר מתחברים אליו או שחכם בטירוף. חברים בקושי יש לי. עברתי התעללות בווטסאפ בכיתה הקודמת 3 שנים ועברתי חרם בכיתה ב'. עברתי כיתה לכיתה הומופובית בלית ברירה כדי להפסיק לסבול משנאה ללא שום הצדקה וברדיפה נפשית קשה. אני לא חכם בכלל. האמת שאני מהמפגרים בכיתה, אני 5 יחידות מתמטיקה (נשמע מפגר; אבל אכן כך. אני מבין היחידים שלא במואץ בכיתה שלי), אני לא במגמת פיזיקה או מחשבים (למרות שיש לי מגמות לא קלות בכלל וכולם מזלזלים בהן) ואני לא רוצה להתחיל לציין את החסרונות שלי...הפנים שלי נראות כאילו נסע עליהן טרקטור (ואני לא מגזים), יש לי צבע עור דוחה, ובגדול אני נראה חרא לא משנה מה אני לובש או איך השיער שלי נראה או כמה שרירים יש לי; אני נראה רע בכל מצב. כואב לי לראות את עצמי במראה.
בגלל כל אלו, אין סיכוי שיתחילו איתי, אפילו אם אני אהיה מחוץ לארון.
עברו אלינו לשכבה כמה ילדים חדשים השנה. הם השתקעו בשכבה יותר טוב מאשר מה שאני הצלחתי ב-3 שנים (טוב נו, מישהו דאג שאני אסבול בכל מקום. האמת, הוא הצליח מאוד טוב. אני בודד ומבודד. עם השכבה התחלתי לדבר רק שנה שעברה, וגם זה בקושי- הרי המישהו הזה (והלוואי ויכולתי לעשות איתו משהו ולהעניש אותו בצורה שמגיע לו- העפה לאלתר ללא תעודת בגרות ויהי מה) דאג לספר לכולם מה שאני לא ולגרום לכולם לעשות מעגל ענק סביבי ולהתרחק). שניים מתוך אותם הילדים שעברו לשכבה הדליקו אותי.
הראשון: ילד חילוני רגיל, חמוד וחברותי לכולם, אומר לכולם שלום. חוץ ממני. שוב, כנראה כי מישהו דאג לעשות ממני מפלצת.
השני: ילד חתיך על, בלונדיני עם העיניים הכחולות הכי יפות שראיתי אי פעם. שתקן אבל חברותי, אומר לכולם שלום חוץ ממני (...). דתי. פה הבעיה. הילד הזה מסתכל עלי בקביעות ונראה שאפילו הוא מעוניין בי.
הבעיה? אני כל פעם מוצא למה כנראה מעוניינים בי ואז מגלה שהם סטרייטים, ולכן כל מה שחשבתי מתגלה כחרטא. אני כבר לא יכול להתייחס לרצינות לזה.
אפילו אם הילד הזה בקטע שלי, הוא דתי ולא מדבר איתי, גם כשאני מנסה.
דבר מוזר שראיתי היום: ילד אחד התחבק איתי היום במשך כמה דקות ונראה שהם אפילו התנשקו. אני כבר לא יודע מה לחשוב. אמרו לי שהייתה לו חברה.
אפילו אם אני אזנח את המחשבות עליו (וזה לא אפשרי. היו לי מלא קראשים, והם לא עברו שהיה קראש יותר חזק), אני לא אצא מזה חלק. יכאב לי.
אין לי מקום להכיר מישהו. אני לא יכול ללכת לאיגי מהסיבות שלי, לצאת מהארון אני לא יכול ובבית הספר דאגו לבודד אותי ואין לי קשר עם השכבה. אין לי מול מי לצאת מהארון ולספר לו מה שאני חווה. החבר שלי והחברה שלו כבר לא רוצים לשמוע מה אני אומר, ואמא שלי לא קיבלה בכלל את הנטייה המינית שלי. אחותי לא בקשר איתי ואין לי בכלל למי לספר מה אני עובר. אני שומר הכל בבטן ואפילו לבכות אין לי מקום בעולם הזה.
להכיר אנשים באינטרנט ממש לא מוביל לשום מקום; הרוב או אדיוטים או טרולים או חרמנים מתים שרק מחפשים זיון. להכיר מישהו באינטרנט לזוגיות אי אפשר, בטח ובטח שלא בקהילה ועוד בגילי.
אני אמנם בן 15 ורק שנתיים רוצה זוגיות, אבל זה מרגיש כאילו אני עשרים שנה מחפש זוגיות ולא מוצא; זה אפילו לא מרגיש שאני עושה צעד קדימה, אני עושה רק צעדים אחורה. אני לא רואה סיבה שתהיה לי זוגיות גם בגיל 30. זה מרגיש כאילו אני אמות בתול חיבוק.
אני נואש. אני רוצה זוגיות, אבל אני לא מצליח להפנים שלא תהיה. מה לעשות כדי להבין את זה ולהפסיק לפנטז על בנים שאין לי סיכוי איתם? או לחילופין איך להשיג מישהו שאני אוהב?
לאחרונה אני אפילו הצלחתי להשיג מספר טלפון של מישהו שאני וחבר שלי היינו בטוחים שהוא בקטע שלי. הוא סינן אותי, ולא היה מעוניין בשיחה איתי. כנראה שאפילו לא קראתי אותו נכון.
אני טובע ביגון הזה. קשה לי להמשיך ככה בידיעה שלא יזוז כלום, לא ס"מ קדימה ולא ס"מ אחורה. אני לא מצליח לעכל את העובדה הזאת.
מעניין אם יש בכלל מישהו שקרא עד האמצע...