אני משקיעה המון בחבר שלי אבל הוא מזלזל בי ולוקח אותי כמובן מאליו, מה לעשות?

היי,בזמן האחרון יש משהו שמקשה עלי מאוד,
מאז שאני ילדה קטנה יש לי נטיה כזאת לתת לאנשים את כל כולי.
כשהייתי יותר קטנה זה התבטא בזה שהייתי משקיעה המון בחברות, תמיד שם בשבילם מקשיבה,עוזרת,נותנת,מוכנה תמיד לעשות טובות ובקיצור בחיים לא להגיד לא.

עכשיו כשגדלתי הבעיה הזאת באה לידי ביטוי המון בחיים שלי ואני מרגישה שזה ממש גומר אותי מבפנים.
יש לי חבר כבר שנה וחודשיים, הוא לא הכי מושלם בארץ, הוא רחוק מלהיות כזה, אבל אני אוהבת אותו באמת ועם כל החסרונות שלו יש בו את הדברים הטובים שאני אוהבת.
אני רבה איתו המון סביב התחושה שלי שהוא לא נותן לי מעצמו כמו שאני נותנת לו
והוא ממש לא מבין מה אני רוצה מחייו, הוא אוהב אותי מאוד ולא מוכן לוותר עלי למרות שאני מקשה על הקשר שלנו מאוד.
אני מנסה להסביר לו את התחושות שלי ולא מצליחה
כשאני אומרת שהוא מעדיף את חברים שלו ממני הוא צוחק עלי שאני חיה בסרט ושאני מתעצבנת שהוא לא מוכן לעשות בשבילי דברים הוא לא מבין מה אני רוצה
מבחינתו זה פשוט תגידי מה את רוצה ואני יעשה את זה בשבילך אם זה יסתדר לי כמובן בלוח זמנים (יש מקרים מיוחדים שבהם הוא מבטל בשבילי דברים אם אני ממש מבקשת או שאני מאוד צריכה אותו)
אבל אני עדיין מרגישה שהוא לא נותן לי מעצמו
וזה מתבטא בהמון דברים,
אם זה בזמן שאני מוכנה לפנות לו כל זמן בעולם ותמיד(אני מבטלת בשבילו תוכניות ומוותרת על לימודים למבחנים.השיא היה בשבוע שעבר שהברזתי בשבילו מבית הספר)
אם זה בלקנות לו ולעשות בשבילו (אני נהנית לקנות לו מתנות ולהכין לו דברים)
אני תמיד מוכנה לשמוע אותו ולעודד אותו אם הוא עצוב לתת לו עצות ולעזור לו
אם זה לבוא איתו לארועים משפחתיים כשהוא מבקש גם כשאני מאוד מתביישת ולא מרגישה בנוח לבוא.
אם זה לוותר על דברים שחשובים לי בשבילו,בקיצור הכל
והוא לעומתי,
הוא נותן לי מעצמו
אבל אני מרגישה שאני תמיד נותנת מעצמי את ה100%
והוא נותן לי 90% ולפעמים גם פחות
הוא לא יוותר על תוכניות שחשובות לו בשבילי רוב הזמן
והוא לא קונה לי כמו שאני קונה לו ומפנה לי את כל הזמן שבעולם.
הוא תמיד פה בשבילי ונפגש איתי המון ומדבר איתי ומקשיב לי
אבל אף פעם לא בכל מחיר.
הוא לא מוותר על יציאות עם חברים (היציאות איתם חשובות לו יותר ממני,ככה זה מרגיש הרבה פעמים) לפעמים הוא אפילו יבטל משהו איתי אם צץ לו משהו חשוב איתם.(יפה ובעדינות אבל עדיין אני נפגעת מאוד)
הוא לא קונה לי כמו שאני קונה לו (הוא מאוד מסתבך עם הקטע של קניית מתנות,אם אני מבקשת משהו הוא קונה אבל הוא אף פעם לא קונה לי בעצמו)
אם אני רוצה לדבר איתו והוא לא יכול אז לא מדברים.
בזמן האחרון התחלתי להיות יותר מודעת לזה שאני נותנת מעצמי יותר מידי וניסיתי לשנות את זה, ללא הרבה הצלחה...
קשה לי להגיד לו לא, כך לדוגמא שהוא מבקש שניפגש ויש לי משהו חשוב אני אומרת לו שאני לא יכולה ואחרי דקה של שכנוע מצדו אני נשברת ומסכימה.
לפעמים כשאני לא מסכימה הוא מתעצבן (כי הוא התרגל שאני תמיד מסכימה אז "מה פתאום את לא יכולה?!")
לפעמים אנחנו מתכננים משהו והוא לא מסתדר,ואז אני קובעת דברים אחרים ובשניה שהוא בא ואומר לי בואי בכלזאת נעשה את מה שתיכננו אני מעיפה הכל ורצה אליו.

זה קשה לי מאוד ולפעמים ממש מבאס אותי, זה גורם לי להרגיש שאני חלשת אופי ושאני לא יודעת להגיד לא
אני משכנעת את עצמי שפשוט זה מה שאני רוצה לעשות וכייף לי איתו אז למה לא? אבל אני יודעת שזה לא נכון ושאני סתם יוצאת סמרטוט.
כשאני מרגישה סמרטוט אני מוציאה את התסכול שלי עליו מתעצבנת שהוא לא מספיק פה בשבילי ושאני לא הראשונה בסדר העדיפויות שלו
והוא לא מבין מה אני רוצה ואנחנו רבים.

אני יודעת שאני לא יכולה לבוא בטענות כלפיו כי הוא זה שמתנהל נכון והבעיה היא איתי.
ההתנהגות שלי עושה לקשר שלנו לא טוב בכלל
הוא התחיל לקחת אותי כמובן מאליו וקצת אפילו לזלזל בי, וזה כואב לי מאוד. הוא קובע איתי יציאות בדקה התשעים כי הוא יודע שאני תמיד יגיד כן אז יוצא שאנחנו תמיד חיים סביב לוח הזמנים שלו ומתעלמים משלי.
הוא יודע שאני תמיד מוכנה לעשות בשבילו הכל ואני חושבת שזה קצת מוריד מההערכה שלו כלפיי.
אני רוצה מאוד ללמוד לדעת איך לתת מעצמי לאנשים בלי להתאכזב מהם ובלי שזה יפגע בהערכה שלהם כלפיי.
אני מרגישה שמרוב שאני נותנת מעצמי אני נשארת ריקה.
סליחה על החפירה ותודה מראש למי שיקרא את זה
אשמח לשמוע מה אתם חושבים ולקבל עצות