עברתי לארצות הברית, הוא היה האהבה הראשונה שלי, איך להתמודד?

הייי, העלתי לפה כמה שאלות לגבי המעבר ואחרי המעבר לארצות הברית , איך אני מגדירה את זה בגדול- שורדים.
לפני שנתיים התאהבתי בילד אחד בכיתה שלי, אהבה אמיתית וראשונה. הוא ילד מאוד מסובך עם עצמו , הוא חכם, חתיך, גאון, ומוכשר, ממש "מושלם". הוא היה יכול להיות קר ואז להתהפך עלי. הוא פגע בי הרבה, קילל הרבה ולפעמים גם הרביץ בחזרה. ניסיתי להחזיר, כולם לקחו את זה בצחוק. אני צחקתי וזז הבנתי מה קורה רק אחר כך, אהבתי אותו יותר מידי. בסוף השנה האחרונה ניסינו שנינו להתקבל לאותו תיכון, הוא התקבל, אני לא. (לא שבגלל זה אני עצובה או משהו, אפילו לא בכיתי על זה, או חשבתי על זה יותר מידי.) היה לנו חיבור, אתם יכולים לצחוק על זה , אבל חשבנו אותו דבר, אם הוא היה מצייר רק אני הייתי מבינה את מה שהוא מנסה להביע, ולפעמים המורה שאלה משהו בכיתה, אני חשבתי את זה והאו אמר את זה. אהבנו אותם דברים, יכולנו לדבר במשך שעות, אבל לפעמים הוא היה מתהפך. יש לו יותר מדי הגנות, ואני , רציתי רק לעזור לו, להיות שם בשבילו, כי זה כל כך קשה למצוא מישהו שיבין אותך ולא ירחם עליך. בתחילת החופש רבנו ממש. היום "השלמנו", כתבתי לו שאהבתי אותו ושהוא שבר את הלב שלי, כתבתי לו את האמת. הוא כתב לי הכל טוב , שניפרד טוב. ניפרד בטוב אומר לנתק קשר. ועד שהיה לי את האומץ לכתוב לו את הכל, לשפוך את הכל, הוא רק רוצה להיפרד בטוב. אהבתי אותו , אני עדיין אוהבת אותו, כואב לי , מאוד כואב, עכשיו הוא בתיכון הזה, הוא נהיה שחקן ומופיע בסדרות. אני מתגעגעת אליו, לשיחות העמוקות שלנו. עברתי לארצות הברית לפני חודשיים, אוד קשה לי, אני מאוד מתגעגעת לארץ, קשה למצוא פה חברים, מצאתי ישראלים שאיתם אני בקשר ואיתי בבית ספר, אבל אין להם את ה"שמחה של הישראלים". נערים אמריקאיים מטומטמים, הבנות כל היום מדברות על בנים והבנים מתלבשים מוזרים וכל הים צוים בספורט וכולם על הסנאפצ'אט. משעממים וחסרי חיים וצבועים. ואני מנסה לחייך ולהיות נחמדה מאוד מאוד, אבל לפעמים הם חושבים שאני מטומטמת בגלל שאני לא יודעת אנגלית טוב ולא מבינים את המבטא שלי. קשה לי כבר להסתיר את הדמעות.
איך להתמודד עם הגעגוע? איך להתמודד עם האנגלית? איך למצוא חברים? איך להתמודד עם השברון לב?
ניסתי התחיל מחדש, ניסיתי, תלויה בעבר, איך לשחרר?