פרידה קשה... תמיכה אין... חברות אין... לימודים בפח וכל הכאב הזה בגלל מה? מה עשיתי לא בסדר?

אני לא נוהגת לשתף אחרים בחיים שלי ובטח לא באתרים באינטרנט..אבל כבר איבדתי כיוון ואם אני לא ידבר אני יתפוצץ.אז ככה לפני כמה זמן הכרתי מישהו והיינו ביחד חודשיים וחצי הוא באמת היה האהבה הראשונה שלי וגם הראשון שלי הכל קרה כל כך מהר והכל נעשה מאהבה ואז החלטתי שכל העיניין המיני מוקדם לי מידי אחרי שלוש ארבע פעמים הסברתי לו, הוא קיבל את זה ,ואז התחיל כל הריבים בינינו ,ובמקרה באותו שבוע נפרדנו ,אני לא יודעת אם זה קשור או לא אבל זה ריסק אותי, הייתה הפרידה הכי קשה שהייתה לי בחיים במיוחד שאחרי יומיים גיליתי שהוא חזר בכלל לאקסית שלו! הכל התפוצץ לי בפרצוף הוא הלך וסיפר לחברים שלו הכל למרות שהוא נשבע לי שלא!! נכון אני תמימה ומטומטמת שהאמנתי לו היה לי קשה אבל הצלחתי לעבור את זה וכל פעם שהייתי מצליחה הוא היה גורם לי ליפול שוב כל תמונה שלו איתה קורעת אותי ,כל מסיבה שהם שם שוברת אותי הייתי עם אחרים אבל אני לא מצליחה לאהוב לא מצליחה להגיע לקטע מיני עם מישהו אחר אני פשוט מרחיקה ממני כל מי שמנסה כי אני יודעת שהוא יפגע ואני מטומטמת אני יודעת. אחרי שלושה חודשים עברתי את זה לגמרי לא חשבתי עליו בכלל לא היה אכפת לי לראות אותו הייתי מאז עם אחרים(לא בקטע מיני)ואז הגיע היום הולדת שלי לפני שבועיים ושם זה הרג אותי הוא זכר את היומלדת.. ושלח לי ברכה ,מלא הייתה בקטנה אבל הוא השקיע בה וכל מילה ומילה שהיה כתוב שם שבר אותי לאט לאט ומאז הוא לא יוצא לי מהראש הוא והיא עדיין ביחד אבל הרגש לא עובר לי שום דבר לא עוזר! בנים, שתייה, לימודים, לעשן, שום דבר כי אני יודעת שאיפשהו הוא עדיין מרגיש אלי משהו זה עדיין קיים אצלו. זה קצת מוזר הקטע הזה אצלי ברגע שאני והוא נפרדנו אמרתי לחברות שלי שהוא והאקסית שלו חזרו כולן אמרו לי שאני מפגרת ושאני סתם מאכילה את עצמי שטיות ואז אחרי יומים הם ראו שצדקתי וגם אחרי כמה חודשים הייצה לי הרגשה שהם נפרדנו וצדקתי.. אבל שוב הם חזרו, ועכשיו אני מרגישה שיש לקשר שלנו תקווה וזה כל כך מצחיק שאני חושבת ככה הרי אם באמת הוא היה אוהב אותי הוא לא היה חוזר אלייה ,לא היינו בכלל נפרדים ,אני הייתי בסהכ רייבאונד עד שהיא תחזור אליו ואני כרגיל הייתי מטומטמת והתאהבתי בו וזה מה שמצחיק הוא לא חתיך בשיט הוא מזעזע והוא באמת ילד חרא חברות שלי לא סבלו אותו אני לא יודעת מה אני מוצאת בו לא יודעת למה התאהבתי בו זה פשוט קרה הרגשתי אליו משהו שלא הרגשתי בחיים ועד עכשיו אני לא מצליחה להרגיש לאף אחד אחר מה אני אמורה לעשות?איך אני מתקדמת ?איך אני מעיפה אותו לתמיד אם הוא כל הזמן מזכיר לי שהוא קיים ?איך אני יכולה לנסות להרגיש משהו למישהו אחר? ויחד עם זה התקופה האחרונה הרסה אותי היינו שלוש חברות כמו אחיות מגיל אפס אחת הכירה חבר ולא עוזבת אותו והשנייה נהייתה שפוטה שלה הכל סובב סביב החבר שלה הקטע שהם היו לפני יחד גם ,ואז הם נפרדו, שהם היו יחד זה היה תקופה שחורה לא דיבנו מילה באמת רק אחרי שלושה חודשים הם נפרדו והיא נזכרה בי הייתי פה בשבילה כמו תמיד היא כמו אחותי הקטנה, ועכשיו הם חזרו ושוב לא מדברות מילה ואם מדברת זה לריב הם היו באמת חלק ממני ועכשיו הם כבר לא פה ניא וחבר שלה כל היום כל הזמן! גם בבצפר כל מילה זה עליו והשנייה פשוט כמו כלב אחרייה כל דבר שהיא אומרת היא עושה, מזעזע לראות מה נהיה מהם איך הן שכחו הכל בשביל עוד רגע עם בן, זרקו הכל לפח בשביל עוד נשיקה פשוט מגעיל! אני וויתרתי הפסקתי לריב הפסקתי לנסות ,ככה זאת אני, אני לא מפחדת להישאר לבד מעדיפה להיות לבד ולעמוד על מה שאני מאמינה בו מאשר ללכת אחרי הזרם ולאבד את עצמי בתוכו אז כן קשה לי ואני מתגעגעת אליהם אבל אני מתגעגעת למי שהן היו פעם !עכשיו זה לא אותו דבר אנחנו לא יוצאות ביחד לא מדברות בקושי שלום בהפסקות מבאס להיות לבד אבל המחשבה שאני יתנהג כמו אחת מהן מבאסת אותי יותר ,הם שמות זין עלי ועל הדעה שלי ממלא,כל אחת דואגת לתחת של עצמה והן ככה כי הן יודעות שברגע שיקרה משהו אני זאת שתהיה שם ותחזיק להם את היד,תכונה דפוקה אצלי מעדיפה שאנשים שקרובים אלי יהיו מאושרים יותר ממני ,לא יכולה לראות אותן ככה קשה לי!מה אני אמורה לעשות?לדבר איתן שוב ושוב?נימאס לי כבר לשמוע את עצמי.הצלחתי בלימודים העלתי את כל הציונים מכה אחת, קרעתי את התחת והגעתי לתוצאות מדהימות אבל הכל הולך לפח כל מה שהתאמצתי הולך לפח כי כבר אין לי חשק לקום בבוקר ,ללמוד , לראות אנשים גם המצב במשפחה שלי לא כזה משהו הם מדהימים באמת מהמשפחות הטובות כמו בסרטים אבל אני פשוט לא מרגישה פתוחה עם אף אחד מהם לא ולדבר איתו אני פשוט לא רוצה להכביד עליהם כל אחד בשלו כזה ואמא ואבא הכי חמים ופתוחים שיש אבל אחותי עברה תקופה לא קלה לא באלי להוסיף עליהם ,אז חברות אין לימודים אין ,לב שבור יש , דבר אחד יציב בחיים שלי, אין הכל תמיד ריבים וכעסים ועצבים , נוסיף לזה את הקטע של החיצוניות לא סובלת איך שאני נראת לא משנה אם יגידו לי שאני יפה אני פשוט לא סובלת את עצמי את המשקל שלי, פעם הרעבתי את עצמי בסתר אף אחד לא ידע ובלי לשים לב הופ 12 קילו פחות שקלתי 46 ואני מטר 63 זה היה מדהים אבל אז היה את כל הקטע של השיברון לב ועליתי הכל חזרה לא ניראלי יצאתי מהבית באותה תקופה כדי לא לראות אוצו בידיעה שהוא איתה ,היא באמת הילדה הכי יפה בעולם והיא רזה ,גבוה ,בלונדינית עיניים כחולות הכל מושלם אצלה ,אבל בעיה אחת שהיא קטנה ממנו בשנתיים...היא בכיתה ט ואנחנו יא,אני והוא גרים באותה שכונה ובגלל זה בקושי יצאתי כדי לא להיתקל בו בטעות. ועכשיו חזרתי להרעיב את עצמי , אני לא מסוגלת לאכול משהו בלי לחשב כמה אני יעלה מזה , אם אני אוכלת יותר מארוחה ביום אני מרגישה צורך להקיא אז הורדתי הכל מכה אחת, וירדתי ארבע קילו בשבוע, אני ממשיכה עם זה ,כל בוקר לראות איך אני יורדת קילו ועוד קילו זה הדבר היחיד שמחזיק אותי אף אחד לא יצליח להבין אבל מגיל 12 אני מרגישה פחות טובה, פחות יפה, יותר שמנה, פחות מקובלת, וזה פשוט מחזיק אותי אבל שום דבר מזה לא משפר את המצב שאני לבד בעולם ירדתי בציונים שלי ואני מאוהבת בפאקינג מישהו שניצל אותי והכי מצחיק שאנלי בכלל חברות לדבר איתן על זה .. וכן ניסיתי להתחבר לאחרות והיו לי אחרות וזה פשוט לא אוצו דבר ,סורי על החפירה אבל לפרוק את זה עשה לי הרבה יוצר טוב