שלום,
אני בת 29, נשואה שנתיים עם תינוק בן 10 חודשים. בעלי ואני התחתנו אחרי 4 שנות חברות. הוא הציע נישואין פעם אחת כשלמדתי לתואר הראשון וסירבתי והציע פעם שנייה כעבור שנה, לא הסכמתי אך בליבי גם לא הייתי שלמה עם זה. כעבור חצי שנה החל ללחוץ שנחפש מקום לחתונה, התחלנו לחפש, מצאנו מקום, טסנו לחול, וכשחזרנו שוב עלו בי הלבטים לגבי החתונה. אמרתי לו שאני חושבת שעדיין אני לא רוצה להתחתן (אך גם לא רציתי להיפרד) אך הוא לחץ עלי (הוא אדם מאוד דומיננטי )שאני כבר מבוגרת, בת 27 והגיע הזמן להתחתן. הוא חשב שאני נלחצת ממעמד החתונה עצמו. התחתנו כעבור חצי שנה ואחרי החתונה לא הייתי ממש שמחה, כמו שדימיינתי שיהיה ביום חתונתי. אחרי החתונה החיים חזרו למסלול שהיה לפני החתונה והיה בסדר. אז גם גיליתי שאני בהריון, ובתק' ההריון היתה זוגיות נעימה. אחרי לידת בננו הבכור, עברנו לעיר אחרת (קרוב להוריו ורחוק מאוד ממשפחתי). אחרי הלידה הועמקו מאוד הפערים שהיו ביננו לפני הנישואים(בעלי מאוד דומיננטי, מוחצן ובליין, כמו כן הוא דתי, ואני שקטה, ביתית, וחילונית). כיום אין ביננו אינטימיות, אין שיחות על כלום, מריבות כל יום, אני עצובה מאוד כל יום... אני אוסיף שאימי לא אהבה אותו ככ וחששה מהנישואים והיום אומרת שהיא ידעה שכך יהיה, ולאחרונה (מאז שעברנו לגור בקרבתם) אני גם לא מסתדרת עם משפחתו ככ. לולא היה לי ילד קטן הייתי עוזבת... איני יודעת מה לעשות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025