החבר טוען שאוהב אותי אבל מתנהג בתוקפנות וזילזול, משפיל ופוגע, לעזוב או להישאר?

שלום לכם, אני רושמת לכם ויש לי דמעות בעיניים, לא מצליחה לנסח את מה שאני רוצה, אבל אני אנסה כי האתר הזה הוא המקום היחידי שאני יכולה לרשום הכל מבלי להסתיר/ לפחד, מתנצלת מראש שזה ארוך ...
אני בת 21, גרה לבד בארץ, כל המשפחה שלי בחו״ל, יש לי חבר כבר 5 שנים וחודש, הוא בגילי, הוא בנאדם מדהים, דואג, אכפתי, הוא הראשון שלי בהכל, סקס, זוגיות, אהבה, לפני שההורים שלי טסו לחו״ל המשפחה שלו הגיעה אלינו כדי להציע לי לעבור לגור אצלייהם, הם בדיוק קנו בית קרקע ויש המון מקום והמון חדרים ( חשוב לי לציין שהמשפחות שלנו מכירות שנים וזו לא פעם ראשונה שניפגשנים לארוחות משותפות) ...
אני והמשפחה שלי הסכמנו, זה טבעי ולגיטימי, הוא גם בדרום הרחוק ואני בצפון הרחוק, מרחק עצום, הגיע היום שהוריי טסו לחו״ל ונשארתי פה מבחירה, אני והמשפחה שלי בקשר מצויין, פשוט אלו הבחירות שעשינו, עזבתי את העיר שלי בשביל לעבור אליו, סוג של התרחקתי מחברותיי וויתרתי על מגורים בחו״ל וכל זה מאהבה אליו, נכון שאני מעדיפה לגור בישראל אבל חלק מההחלטה זה גם בגללו, כי אני אוהבת אותו ולא רוצה לוותר עליו, כבר 9 חודשים שאנחנו גרים ביחד, אנחנו רבים המון, אני אציין ואומר שרבנו המון גם לפני, אני משתדלת להיות אישה הכי טובה עבורו, אני חמה, אני מינית, אני דואגת לו ולמשפחה שלו, אני אוהבת לעזור להם, אני לומדת ויש לי שאיפות, בזמן האחרון הוא ניהיה יבש, קר, בקושי יש לו חשק אלי, הוא לוקח אותי מובן מאילו, לא רעב ולא צמא אלי, לא מחזר אחריי, ואני באמת משתדלת להיות הכי טובה שיכולה, בתקופה האחרונה התחלנו לריב המון, הוא אלים, תוקפני, מקלל המון, משפיל אותי, מעליב, אני רוב הזמן בוכה, המשפחה שלי והחברות שלי לא יודעים כלום, כי אני לא רוצה לגרום לחוסר כבוד אליו, אני משתדלת לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה כמו שאומרים, אני יודעת שכאן באתר הזה לא מכירים אותי ולכן אני מרשה לעצמי לספר הכל, הסיבה שעד עכשיו לא ניפרדתי ממנו ולא עזבתי היא בגלל שהוא כן אוהב, לפחות ככה טוען, ואומר שכל מה שנעשה הוא מתוך עצבים, נמאס לי לשמוע את המשפט הזה כבר, אני אישה, הוא אמור לכבד אותי, אני אישה שלו כביכול בינתיים והוא אמור לכבד אותי על זה כפול, אני גם לא צדיקה, אני גם רבה איתו וצועקת, אבל אני לא מתחילה את הריבים בזמן האחרון, אני משתדלת לא לקלל ולא להשפיל, ואם אני טועה אני ישר מתנצלת ויודעת להודות בטעויות שלי, המון פעמים הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ורוצה שנתחתן ושנקים משפחה ונגור בבית משלנו, ברור לנו שזה לוקח המון זמן אבל בקטע הזה הוא די בוגר, לא אכפת לנו שאנחנו צעירים, אנחנו בוגרים, יודעים מה רוצים להמשך, אבל ופה מגיע האבל הגדול - איך אני יכולה לחיות עם בנאדם שלא מעריך ולא מכבד אותי ברגע של עצבים ? הוא אמר לי אתמול ״את לא אישה ואת לעולם לא תיהיה אמא, אין לך את הערכים של להיות אמא או אישה ואת תת רמה פשוט גועל נפש, לא שווה שהזרע שלי ייכנס לכוס שלך ויהיו לי ילדים כמוך וכמו המשפחה שלך״ מאז שהוא אמר לי את זה אני לא מסוגלת להפסיק לבכות, איך אפשר להגיד מילים כאלו? לפגוע ככה? הוא אמר את זה בעקבות וויכוח ואני לא אכנס לזה, התחלנו להתווכח על משהו ואני כנה איתכם אני לא עשיתי משהו נוראי שמגיע לי לשמוע מילים כאלו, זאת אומרת שאלו מילים שנאמרו במהלך וויכוח שגרתי ולא רציני כל כך, בקיצור על שטויות, אני אציין ואומר שבמקום מגורים הקודם שלי נשארה לי דירה שם, לא שלי .. הכוונה זה שכירות אבל יש לי שם הכל, מכונת כביסה, מיטות, מקרר, ארונות, הכל הכל שלי, רק להעביר את הבגדים שלי ולהמשיך לגור שם... וכשארזתי תיק נזכרתי שיום שישי ואין רכבות, אז אמרתי לעצמי שאני אסע יום ראשון בבוקר, אחרי חצי שעה הוא נכנס לחדר, ביקש סליחה ואמר שהוא אפס ולא התכוון לפגוע בי ושזה היה מתוך עצבים, אני עדיין לא סלחתי לו, ואני לא מפסיקה לבכות, אני מבינה שזה כבר ״פזמון חוזר״ כל פעם שהוא עצבני הוא מעליב אותי ותוקפני כלפיי מאוד, השאלה שלי אלייכם גם גברים וגם נשים, האם לעזוב הכל ולחזור לדירה שלי ולהתחיל חיים חדשים ולמצוא גבר וזוגיות ששווה אותי ואת כל כולי? כי כבר נמאס לי מזה, למרות שאנחנו מאוהבים ואני לא רוצה את עצמי חייה בלעדיו, הוא הכל בשבילי, או שמצד שני לא להיפרד, להמשיך בזוגיות למרות כל מה שאני עוברת ביום יום ( כי הריבים הם יום יום)... אני אהיה כנה איתכם וארשום שעד עכשיו לא עזבתי בגלל שפחדתי שאף אחד לא ירצה אותי, לא יהיה איתי, לא יתאהב בי, בכוונה כזו של ״ מי יסתכל לכיווני?״ ולכן נשארתי עד עכשיו, מהסיבה הזו שלא אמצא גבר שיחזיק איתי כל כך המון שנים עד למצב של חתונה וילדים, וגם מהסיבה שאני והוא אוהבים למרות הריבים... אולי חלק ממכם לא יסכימו איתי אבל זו דעתי וזו הגישה שלי - אהבה זה לא הכל בחיים, צריך שהזוגיות תיהיה מורכבת מעוד רבדים כמו כבוד, ערך, אכפתיות, אמון וכו׳ ... אהבה לבדה לא תחזיק מעמד, אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות, אני אשמח שתרשמו עצות / דעות, זה חשוב לי מאוד ...