בעיות בבית ששוברות אותי פיזית ומנטלית, אני לבד

היי לכולם..יש לי בעיה שנמשכת כבר זמן מה.. תהיו מוכנים כי זה הולך להיות ארוך..
אני לוחמת במגב, תפקיד שמאוד התרגשתי לקראתו והייתי מאושרת ממנו מאוד, ועדיין יש לי ימים שאני מאושרת בתפקיד. הבעיה היא כזאת..אני באה ממשפחה עם המון בעיות, מחלות, מוות, כדורים, חוסר בכסף וכדומה.. לפני הגיוס נראה היה שהמצב משתפר ואני אוכל להחזיק מעמד עם אגיע הביתה פעם בשבועיים. אז זהו, שלא, את הטירונות עברתי בשיניים. הייתי בדיכאון פעם, אבל הוא עבר..מה שנשאר אלו התקפי חרדה מדי פעם בפעם-אבל לא הייתי מודעת לזה כל כך..האמנתי שאני פשוט מתפרקת אבל אני אחזור לעצמי. בטירונות הדיכאון חזר, עשיתי 12-2 וכל פעם שחזרתי לבסיס, הרגשתי שאני נשברת עוד קצת. סבתא שלי נפטרה במהלך הטירונות משהו ששבר אותי אפילו יותר ואני ניסיתי להתעלם ולעבור הלאה. סיימתי את הטירונות עם חיוך ענק על הפנים, אמרתי לעצמי שאם עברתי את הטירונות, אין שום דבר שאני לא אצליח..הייתי אמורה לקבל שירות קרוב לבית, הבאתי טפסים למשקית תש מהטירונות חודשיים לפני שהטירונות נגמרה..כשיצאתי לשטח-מסתבר ששום טופס שהבאתי לה לא הגיע לבסיס שאני נמצאת בו. נכנסתי ללחץ,לא ידעתי מה יהיה,אבל בסופו של דבר הסתדרתי, התרגלתי למקום. קיבלתי התש, אחד שממש הקל עליי את השירות, יותר זמן בבית ויותר אפשרות לעזור (אגב אני הבת הבכורה, יש לי עוד שתי אחיות קטנות שלא עוזרות בשום דבר-וכן עשיתי שיחות איתן ועם ההורים שלי ושום דבר לא השתנה-אני חוזרת הביתה אחרי משמרות של שמונה שעות וגם שתיים עשרה שעות ביום, ואני מנקה, עושה סידורים, מבשלת, ומנסה גם לנוח בין לבין,מה שלא כל כך אפשרי). אמא שלי הייתה בגמילה של חודש מכדורים לכאבים וכדורי שינה, כמויות שסוס היה מת מהן. הגמילה הזו שינתה אותה..בצורה שאבא שלי ואני היינו בשוק. לא ראינו אותה מתפקדת ככה כבר קרוב לחמש שנים (היא מאובחנת כחולת אפילפסיה כעשר שנים, ומכורה בערך שבע שנים).יום אחד הודיעו לי שאני יוצאת לגיבוש מכים. גיבוש מכים במגב זה שלושה ימים בלי פלאפון וקריעה פיזית ונפשית. אני רוצה לצאת למכים וגם להמשיך לקצונה בבוא הזמן. ברגע שהודיעו לי שאני יוצאת לגיבוש..התפרקתי. לא יכולתי לתפקד, היו לי התקפי חרדה, לא הפסקתי לבכות, לא יכולתי לישון כמו שצריך, אבל בכל זאת יצאתי. כל כך רציתי לפרוש..אבל לא פרשתי..וחזרתי עם חיוך על הפרצוף. אבל החיוך הזה נעלם ושוב תקף אותי דיכאון לא מוסבר..אני לבד בבסיס, אין לי בדיוק חברים בפלוגה או בבסיס בכלל..אני לא בן אדם שמדבר הרבה, וכנראה שאני לא מושכת אנשים לדבר איתי..ופשוט יוצא שאני בודדה בבסיס..גם בבית אני סוג של בודדה..אני מאורסת לדבר הכי טוב שקרה לי, והוא זה שמחזיק אותי מעל המים כרגע..אבל החברה הכי טובה שלי החליפה אותי באחרת..כי אני כבר לא כזאת זמינה כמו פעם, והחברים של חבר שלי שונאים אותי..ומעבר אליהם אין לי אף אחד אחר...אני מודה יש לי חומה מטורפת, אבל אני כן יכולה להתיידד ולהתחבר לאנשים אבל זה נראה כאילו אף אחד לא רוצה להתחבר אליי...וככל שאני מגלה את רמת השנאה הצביעות שיש ל"חברים" שלי כלפיי..אני פשוט לא מבינה איך הארוס שלי איתי..ואני רק מחכה לרגע שהוא יעזוב אותי..כי מגיעה לו מישהי הרבה יותר טובה ופחות דפוקה...פניתי לקבנית בבסיס,אבל היא התחילה לסנן אותי, לא לענות לי להודעות ולא לפלאפונים ואני כל כך צריכה מישהו אובייקטיבי לדבר איתו,אבל מעבר אליה אין עם מי...אין לי כסף לפסיכולוג ואני לא רוצה להעמיד את העתיד שלי בסכנה אז אני לא הולכת לעשות בלאגן לאף אחד, ואני מרגישה כל כך לבד...ההורים שלי תמיד כאן למעני אבל גם הם כבר לא יודעים מה לעשות איתי..ואני לא מראה להם שאני במצוקה יותר מדי כדי לא להדאיג אותם. הם מדברים כל הזמן על גירושים,ואני מניחה שבגללי הם לא עושים את זה. אמא שלי הרסה את האמון שלי בה כשאבא שלי אמר שהיא חזרה להשתמש בכדורים שהיא הייתה מכורה אליהם..ואבא שלי שבר את האמון שלי בו כשהוא טס לחול עם אחותו יום אחרי שאמא שלי התאשפזה בגלל התקף שהיה לה, ואני הייתי צריכה לחזור לבסיס ולהשאיר אותה עם שתי האחיות שלי.
אני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך לעשות ולמי לפנות...אם הייתה את הקבנית הייתי מדברת איתה,אבל גם היא הרסה את האמון המועט שהיה לי בה כשהיא התחילה לסנן אותי ולא לחזור אליי והיא פתחה לי פצעים ישנים שהצלחתי להעלים,ואז הלכה והפצעים כל כך כואבים... אני רוצה לרדת מתקן אבל אני לא לגמרי סובלת כאן, השירות הוא שירות מספק, שירות טוב אבל הלחץ שיש עליי גומר אותי, וזה שאני לבד לא עוזר לי בכלל. אני שבורה כל כך ואפילו לא סיפרתי חצי ממה שעובר ועבר...מה אני עושה? אני יודעת שמה שכתבתי הוא כבד ויש כל כך הרבה לטפל, אבל אני קורסת, ואני לא מצליחה לטפל בבעיה אחת ואז מגיעה עוד אחת...
מודה מקרב לב למי שקרא את הכול..אשמח לדעות, אולי אתם תצליחו להאיר חלק מהחושך שעוטף אותי..