כל מה שאני רוצה להגיד לכולם ומפחדת

אתם בטח חושבים שאתם מה זה נחמדים
באים אליי הביתה ל5 דקות נותנים ליטוף ואיזה ׳הכל יהיה בסדר׳ וכבר מרגישים בני אדם טובים יותר
חושבים שאם אתם אומרים ׳משתתפים בצערך׳ אני באמת יאמין לכך וירגיש יותר טוב
אז לא, זה לא עוזר, אפילו לא קצת, זה רק גורם לי להבין יותר כמה אני לבד וכמה אתם לא באמת מבינים
כי אתם כנראה תשכחו הכל ברגע שתצאו מהדלת מקסימום 5 דקות אחרכך..
מי שבאמת מכיר אותי אולי ימשיך לעוד איזה יום יומיים אבל מכאן זה ייגמר
אתם תמשיכו בחיים שלכם עם המשפחה שלכם ואם אני ימשיך להיות עצובה עוד הרבה אחר כך כבר תעקמו את האף ותגידו שאני מחפשת צומי..
אז לא, אתם לא באמת ׳מבינים אותי׳ כי איך אתם יכולים אם בחיים לא עברתם את זה
ולא הכל לא ׳יהיה טוב יותר׳ דווקא ההפך מכאן זה יתחיל להיות קשה.. הגעגוע יתעצם כל יום, תחושת הבדידות רק תגדל והחסר שלהם ימלא כל פינה אצלי בלב.
זה אולי ישמע כפוי טובה מצידי אבל בזמן הזה באמת לא בא לי להעמיד פנים, לחייך לאנשים שאני לא מכירה שבאו לספר לי איזה אנשים טובים הם היו בגלל שהם דיברו איתם איזה 5 דקות.. זה נחמד מצידכם שאתם באים עכשיו אבל מי יהיה כאן כשהשבעה תיגמר זה מה שחשוב באמת.. אף אחד.
רק אני והמחשבות.. על כל הרגעים שהיו אמורים לקרות, על כל החיים שהיו צריכים להיות לכל אחד מהם והזכרונות יצופו לי והדמעות יעלו שוב
אבל אני יחייך כי ככה אתם רוצים לראות אותי
כי אתם לא רוצים להיות ליד מישהי שבדיכאון כל היום, זה מבאס אתכם
אז אני ישים עליי את המסיכה שאני כלכך רגילה לעטות ואראה כאילו התגברתי ועכשיו הכל בסדר אבל בעצם אני מפורקת והכל אצלי בחתיכות.
אז אני אומרת לכם עכשיו שאתם צריכים להשלים עם זה שהם בחיים לא יתחברו, כי אי אפשר להחלים אחרי מכה כזאת, ואני לא תמיד כזאת אופטימית, אני גם נשברת לפעמים ואתם צריכים לקבל את זה אם אתם רוצים להיות איתי, אני בוכה ולפעמים אני לא ירצה לצאת ימים מהבית, ובמקום להגיד לי שזה קרה ועכשיו אני צריכה לקחת את עצמי בידיים, תבינו שאני מנסה אבל לפעמים זה יותר מדי בשבילי ואני צריכה קצת זמן לעצמי בלי כל הרעשים של הסביבה שמזכירים לי כל רגע כל שניה מה איבדתי
אני לא מנסה לקבל רחמים, יחס מיוחד או צומי אני באמת מתאבלת ואם זה אומר שכרגע קשה לי ללמוד, להגיש עבודה או לעשות איזה מבחן אל תתיחסו אלי כאילו אני מנצלת את המצב שאני נמצאת בו כי תאמינו לי שאני מוכנה לעשות מיליון אין סוף מבחנים אם רק היו נותנים לי את המשפחה שלי בחזרה.
אם אתם באמת רוצים לעזור פשוט תהיו שם בשבילי
גם כשקשה לי ואני מעצבנת ובוכה וגם כשכיף איתי ואנחנו צוחקים.. אל תנסו להבין אותי כי לא תצליחו ואני גם לא רוצה שתצליחו, אני לא מאחלת את זה לאף אחד.. פשוט תהיו שם בשקט כדי לנגב את הדמעות, גם כשהכל יגמר, גם כשזה יראה כאילו כבר שחכתי, אני מבטיחה לכם שאני לא.