לשרוד עוד שנה וחצי
נשמע קצת כמו תפקיד החלומות?
יומיות עד 15:00 עם לילה פעם בשבוע ושבת פעם בחודש. תפקיד משמעותי ורוב האנשים יגידו גם מעניין.
בשבילי זה קצת שונה.
קודם כל המצב שלי בבית לא מצב רגיל ישלי אחות ואח חולים נפשית. הורים שרבים בלי הפסקה מצב כללי רע מאוד. מאז ומתמיד אני מרגיש כמו הורה נוסף בבית בגלל שאבא שלי בן אדם אדיש שכל מה שמעניין אותו זה העבודה שלו ואמא שמתנהגת כמו ילדה קטנה שעוד לא התבגרה, אני לא ירחיב אבל זה המצב... מה שגורם לי להרגיש כאילו היציבות של המשפחה תלויה בי במיוחד שאמא שלי דואגת להזכיר לי את זה כל הזמן מאז שהתגייסתי (לפני שנה וחצי) המצב הנפשי נהיה רע נהייתי בן אדם דאגן דכאוני ואנטיפט אני מרגיש רע כל דקה שאני בצבא או עם חברים או אפילו לבד כי יש לי אחריות לעשות דברים אחרים כמו לצאת עם אח שלי או להיות עם אחותי או לעבוד ולהרוויח כסף בשביל לא לבקש מההורים והכל מרגיש גדול עליי אני תחת לחץ גדול מדי אני הלכתי לקבן מפגר שהפנה אותי לפסיכאטר עוד יותר מפגר שרשם לי כדורים כאילו זה מה שאני צריך כדורים שיגרמו לבעיות שלי "להעלם" אני שוקל לצאת מהתפקיד ולהגיע למצב שאני עושה יומיות מקוצרות זאת התלבטות כלכך קשה שאני כבר חצי שנה בערך מתלבט כלכך מתלבט שאני לא יישן בליל לפעמים כאילו מי ישמע אני באמת אבוד ולא יודע מה לעשות. אולי יש למישהו דעה לגבי המצב שלי מה הכי נכון לי לעשות? לעבור תפקיד מפחיד אותי כי אני לא יכול לדעת לאן אני אגיע אני מפחד שיהיה לי יותר רע ושאני אצטער על זה. זה סיכון ששווה לקחת?. מצד שני יעשה לי טוב אם יהיה לי זמן לעבוד ויהיה לי יותר זמן בבית כי לא טוב לי עכשיו.
אני מרגיש שאני מתחיל להשתגע :\
כל עצה והצבעה בסקר מאוד משמעותיים בשבילי. תודה לכל מי שקרא תחפירה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025