שלום לכולם, השאלה שלי מופנת לאנשים מבוגרים יותר עם ניסיון חיים , ופרספקטיבה אחרת על החיים. אני אישה בת 45 ,נשואה יותר מ20 שנה ואימא לשלושה ילדים מוצלחים בשנות העשרה. לכאורה הייתי אמורה להסתכל על חיי בסיפוק. הייתה לי ילדות מאוד לא פשוטה, וחיים לא קלים ובכל זאת בניתי דברים לא מעטים בכוחות עצמי. חשוב לציין שאני גם אישה משכילה והתקדמתי יפה בעבודה , ואנשים בסביבת העבודה מאוד מעריכים אותי, יחד עם זאת , ועל אף העיסוקים של היום יום אני מוצאת את עצמי בשנה האחרונה לעתים קרובות עצובה, מרבה לבכות וחשה תחושת ריקנות. עולות בי מחשבות של ספק לגבי מה שהקרבתי בחיים שלי. מחשבות על כך שנשאבתי למשפחה ולעבודה וקצת שכחתי את עצמי. פתאום הבנתי שהילדים שלי יעזבו את הבית ואני החוש תחושת ריקנות. נכון שאני בן אדם שיודע למצוא עניין בחיים : לקרוא, לטייל ועוד, אבל עדיין תחושת הריק מציפה אותי כל פעם מחדש ואין לי עדיין תופעות ביולוגיות של גיל המעבר כך שאני לא יודעת במה לתלות את זה. שנה שעברה הלכתי לטיפול וזה לא עזר לי. למדתי מניסיון חיי שרק אני יכולה לעזור לעצמי. גם המשפחה שלי לא ממש שמה לב, כי אני לכאורה מתפקדת רגיל, אבל אין לי הרבה פעמים מצב רוח. אני פוחדת להתבגר, ולפעמים יש לי אפילו מחשבות על המוות. שמחה לקבל עצות מבינות ובוגרות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025