אני הומו בן 20 בארון. חייל בצהל, נמצא בבית פעם בשבוע. כלל המשפחה הומופובית.
חשוב לי לציין שאני לא מתכוון לצאת מהארון, גם בגלל ההורים גם בגלל הסיבה ובעיקר בדעה שהמיניות שלי זה דבר אישי שלי שלא אמור לעניין אף אחד ואף אחד לא צריך לדעת מה שהלב שלי נמשך אליו.
אמא שלי קראה שיחה שלי מאוד לא נעימה ומשולבת בגסות עם גבר.
היא עשתה דרמות כמובן ואני בגלל האגנדה שלי לא יצאתי אלא חירטטתי חירטוטים.
מאז אני מרגיש פוביה כלפיי, התרחקות. הפכתי לאובייקט ברקע. אני מנסה לעבור נושא ולא לדבר על הנושא וכל פעם יש שאלות לא מתאימות וסחיטת שבועות ממני. אני כל סופש מרגיש דחף שיבוא כבר ראשון ואחזור לבסיס. האווירה מתוחה, לכיוון הפוביה ההתרחקות החוסר עיניין בי ובדברים שאני אומר או עושה. אני מרגיש רצוי אבל מרגיש פוביה ואני בחוסר אונים. אני בא לשבת לידה והיא לא מרגישה בנוח לידי.. שיחות אדישות... לא טוב לי. אני מרגיש שהיא לא אוהבת אותי כמו שאני וכמו מי שאני. אני מרגיש את המתח והשקט לפני הסערה.
תעזרו לי, בעיקר אמהות - אני מפחד שאאבד את הקשר עם אמא שלי בעתיד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















איגיAsk
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

































2026