ריחוק ביני לבין החברה הכי טובה שלי... היא כל כך טובה, וממני יוצאת רק קנאה מגעילה

וואו. כל כך הרבה יש לי להגיד.
יש לי חברה והיא פשוט מדהימה...
אבל יש לי המון בעיות שקשורות בה, לאו דווקא ביחסים בינינו, ובטח שלא באופי הנפלא שלה.
אז ככה. פעם היינו סוג של שלישיה, אני היא ועוד חברה (שעשתה לי חרא בחיים).
אז התרחקתי ממנה (מהחברה השלישית) והיה לי כל כך טוב.
אבל הן המשיכו להיות חברות. אני כל כך מנסה להשאר אדישה עם זה, אבל זה כל כך קשה, כי כן, אני מקנאה.
ואני עוזרת לה, שומעת את כל מה שיושב על הלב, על זה שקשה לה עם המצב, ועוזרת לה, כי קודם, כשלי היה קשה, היא עזרה לי. וכמובן כי אכפת לי ממנה.
אז אני מסתירה את הקנאה עמוק עמוק בפנים, ולא מראה לה. אבל מה לעשות, גם אני בן אדם, ולפעמים יוצאות לי התפרצויות על זה שלפעמים היא איתה כל הזמן בהפסקות, כי היא יודעת שאני לא אקנא.
ואז אני מרגישה כל כך רע... כי היא כל כך טובה, וממני יוצאת רק קנאה מגעילה..
אז אני מוציאה את הכל החוצה בעזרת העיפרון והמחברת, שהם הכל בשבילי, זה וספרים. אלו שני הדברים שאני הכי אוהבת לעשות, לקרוא ולכתוב.

עוד תכונה משותפת שלנו, שתינו נושמות וחיות מוזיקה. היא שרה ומנגנת מהאינטרנט בקלידים- היא פשוט מדהימה! ואני הכי מפרגנת לה בעולם:) אני גם אוהבת את זה, ולכן אני מתחילה שיעורי פיתוח קול אצל המורה המדהימה שלה.

יש לנו מעין פרויקט בית ספרי- להקת בית הספר, נפגשים באולפן הקלטות(יותר נגינה בחדר אקוסטי) ושרים ומנגנים. אני כל כך רוצה ללכת לשם.
אבל בכל הפעמים שהיא רצתה שאבוא איתה, לא יכולתי.
והיא כל כך רצתה שאבוא (חמודה כזו). וכנראה שעכשיו מאוחר מדי... (בכל זאת אנסה).
יש שם בחור שהיא מחבבת, כל הזמן חושבת עליו ומספרת לי עליו (וגם לבחורה השנייה שהייתה פעם חברה שלי) ואני הכי מפרגנת בעולם.
הקטע הוא, שלפני כמה זמן הייתי מאוהבת במישהו, משהו שבחיים לא הרגשתי, ועכשיו זה עבר... הוא לא מי שחשבתי. אני עדיין רגישה בגלל כל העניין הזה, והיא ממשיכה ומספרת לי על הבחור שהיא אוהבת. וזה כל כך כואב לי. אמרתי לה את זה, והיא בטוב הלב הזה שמאפיין אותה כל כך, התנצלה. ואני רוצה לשמוע, אני רוצה לעזור, כי היא הכי חשובה לי בעולם. וכן, אני רוצה להיות חברה טובה יותר ממה שהבחורה השניה בשבילה, כי יש בי גם קצת רוח תחרותית, למרות שכולם חושבים שאני אדישה.

יש לי עוד חברה מדהימה שהכרתי מהחטיבה, ואני בזמן האחרון התקרבתי גם קצת אליה. אז יש לי למי לפנות, אבל הבעיה היא שהיא מיודדת עם מישהי שאני לא סובלת.
וגם, אני בן אדם מעט חשדן, ואני לא נוטה לדבר עלי ועל הבעיות שלי בשלב כל כך מוקדם.
כמובן, חוץ מהחברה הכי טובה שלי, שסמכתי עליה מהרגע הראשון שפגשתי אותה.
בנוסף, אני מרגישה שאני מתחרה עם הבחורה השנייה, שבינתיים התחילה להתחבר ולהיות מושפעת עם מישהי מגעילה... אני מתחרה איתה על תואר החברה הכי טובה.
והחברה שלי, היא כל הזמן אומרת שאני החברה הכי טובה שלה, אבל אני יודעת שזה רק כשהחברה של הבחורה השנייה נמצאת בסביבה. וכשהיא תפסיק להיות מושפעת מהילדה הדוחה הזו, אני אחזור לתחרות. תחרות על הבן אדם הכי חשוב לי בחיים.
כבר כמה פעמים הצעתי שניקח הפסקה, כי זה גורם לה להתרחק מהבחורה השנייה, שהיא גם חברה שלה, ולא, לא אמרתי את זה בשביל צומי, אמרתי את זה, כי אכפת לי מאיך שהיא מרגישה.
כל פעם שאמרתי את זה, היא אמרה שבחיים לא, ושאין מצב שהיא היתה מוותרת עליי, שאין לה כלום, אם אני לא שם בשבילה.
ואני עדיין מרגישה שקשה לה, אז אני פשוט חוזרת למצב הראשוני, אומרת לה שלא אכפת לי, ושאם הבחורה השנייה עושה לה פרצופים כשהיא נמצאת איתי בהפסקה, שתלך אליה. אבל אז אני מתאכזבת מזה. ובלי קשר, כמובן שהיא רוצה להיות איתי בהפסקות. אני ממשיכה לומר לה. את תצטרכי לבחור מתישהו.
היא רוצה לבחור בי. אני יודעת את זה... לפעמים היא אומרת לי את זה, אבל אני יודעת כמה קשה לה לומר את זה.
כי הבחורה השנייה, כל פעם שאני חושבת עליה, מתכווצים לי האגרופים מרוב כעס, היא כל כך מגעילה, היא עושה לה כל כך הרבה רע, והיא מרחיקה בינינו. ואסור לה.
לא אכפת לי שתעשה כל דבר, רק שלא תרחיק בינינו, ביני לבין האדם היחיד שנמצא שם בשבילי, כשאני בוכה, כשקשה לי.
זה הגבול מבחינתי.
בכל מקרה, עזרה קטנה ואפילו כל עידוד יתקבלו בברכה:)
תודה שקראתם!