תמיד הסתכלתי על בנות יותר, מאז שאני זוכרת את עצמי. ותמיד שהייתי עם חברות ודיברנו על בנים הרגשתי שאין על מה לדבר. כאילו אני אאוסיידרית. לא הבנתי על מה מדברים. כשהייתי קטנה הייתי חלק מהחבו של הבנים. התנשקתי עם בנים בעבר והיה אחד שאהבתי מאוד אבל הרגשתי כאילו זה לא נכון. והייתה פעם אחת שהייתי אצל חברה הכי טובה שלי ועמדתי מולה והיה לי דחף עז לנשק אותה. זה קרה לי כמה פעמים. לפעמים הרגשתי שאנחנו יותר מידי קרובות לחברות הכי טובות וזה יצר מבוכה. היא מאוד סטרייטית אגב. בחיים לא התאהבתי בגבר. אבל אני מפחדת שהתאהבתי בה כי בחיים לא קרה לי כזה דבר. תמיד רציתי לקנות בגדים של בנים ותספורת שונה לגמרי. בואו נגיד שה-חלום זה לקנות בגדים של גברים אבל אמא לא מרשה כי זה של גברים, כמו שכדורגל זה של גברים אז הפסקתי גם. לפעמים אני מסתכלת במראה ומרגישה שאני לא אני. גם אם היה לי זמן לעבוד אמא הייתה נבהלת ואוסרת עלי לקנות בגדים שאני באמת אוהבת. מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















איגיAsk
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

































2026