כבר שנתיים שאני נכנסת ויוצאת מתקופות דיכאון שבהן אני לא מתקשרת בקושי, לא אוכלת טוב, מזייפת חיוך 24/7 ובקיצור מרגישה כלום. אדישות עצובה וכואבת כזאת. בזמן האחרון גם כשאני לא בדיכאון אני מרגישה שאין טעם לחיים. אני לומדת כדי להשיג בגרות כדי להשיג עבודה כדי להצליח בחיים - אבל מה זה בעצם ה"להצליח" הזה? בסוף אני אמות והכל יהיה חסר חשיבות. גם אם יהיו לי צאצאים שימשיכו את המורשת שלי, זאת לא אני ואני לא אהיה שם. אחרי כמה זמן לא יזכרו אותי. ואני לא רוצה למות אני לא יכולה לסבול את המחשבה שיקאו דברים ואני לעולם לא אדע אותם.
הדבר השני ששמתי לב אליו הוא שאין לי שאיפות בחיים. אני יודעת שאני קטנה, אבל כולם כבר מצאו תחביבים, חוגים, לכולם יש רעיונות למה הם רוצים לעבוד בו בעתיד. אני מרגישה שהחברה הזאת היא לא המקום שלי, שאני לא שייכת. אני כבר לא יודעת מה לעשות אני לא מפסיקה לחשוב על העתיד שאין לי ואפילו על מחר - אני לא יודעת לחיות את ההווה.
כמו כן, קשה לי להראות רגשות ויש לי בעיה של חדרה חברתית אז לא העזתי לספר למעשהו וכנראה זה גם לא הולך לקרות
אני לא אוהבת את הכיוון שהחיים שלי הולכים בו. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025