אני וחבר שלי כבר שנה ביחד, הוא גדול ממני בשנה.
המעבר לתיכון הפחיד את שנינו אך התגברנו עליו ביחד.
פעם, הייתי כל החיים שלו. כל הזמן- אני, אני, אני
אהבתי את זה אבל בשלב מסוים זה נמאס.
אמא שלי שוחחה איתו וגרמה לו להבין שיש חיים אחרים מלבדי.
הוא הצטרף לצופים, מצא חברים חדשים, נרשם לחוגים, יוצא לטיולים.
אני מרגישה שנזנחתי מאחור...
אני מנסה לשקם את הקשר לאור כמה ריבים סופיים שהתחוללו לאחרונה-
באה אליו כל יום, רואים סרט, הכל טוב ויפה, עד שאני שואלת אותו אם הוא אוהב אותי...
הוא אומר לי שכן, אבל אני מרגישה שאני כופה עליו את זה.
אני כל כך מפחדת לאבד אותו! הוא הכל עבורי ולא בקטע אובססיבי.
הוא שינה אותי, ולטובה. בלעדיו, הייתי ממשיכה להסתובב עם ה"ילדים הרעים" ומתדרדרת לשתייה ועישון וסקס ומועדונים וסמים ומה לא!!
הוא הציל אותי כשהייתי צריכה מישהו להצבת גבולות.
אני אוהבת אותו אבל אני מרגישה שהשיחות שלנו נכנסות דרך אוזן אחת ויוצאות מהשנייה...
מה עושים?!
תודה רבה לכל העונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025