האם אני צריך טיפול פסיכולוגי?

אני בן 25

-יש לי חרדות- כל פעם שאני בסיטואציה שאני מרגיש מאוים אני קופא, דפיקות לב מואצות...לא יצאתי לבלות שנים בגלל זה כי אני מפחד להיכנס לעימותים..את הסופשים אני מבלה בבית.
גם שאני לא במצב מאיים יש לי חרדות ואני חושב על זה הרבה על מה יקרה אם אני יכנס למצב מאיים...עד לרמה שזה משפיע לתפקוד היום יומי שלי...רק בבית יש לי ביטחון.

-אני גרוע בשיחות עם אנשים- אנשים מאבדים בי עניין מהר ומתעלמים ממני אני מרגיש שאני משעמם אותם...אולי מנסה יותר מידי...אולי מנסה פחות מידי....אין לי כלים אחרים, כל מערכות היחסים שלי עם אנשים הם ברמת ההיכרות השיטחית(חוץ מ2-3 חברים).
אני רואה אנשים אחרים שמתחברים אחד לשני תוך שניות מול העיניים שלי וזה כואב.

-יש לי רגשי נחיתות- מרגיש שלכולם מסביבי הכל הולך בקלות והם מצליחים...גם אם יש להם קשיים הם מתמודדים איתם הרבה יותר טוב ממני...
הם פשוט עצמם ואנשים אוהבים אותם...כשאני אני אנשים לא אוהבים אותי וזה שורף בפנים.

- אני עצלן- אני רוצה לשנות אבל לא מצליח להתמיד...תמיד דוחה הכל..כוחם של הרגלים...אני עייף כמעט תמיד...בן 25 ומרגיש בן 70.

-אני לפעמים מרגיש שהגוף שלי נמצא פיזית אבל המוח שלי לא- מתקשר לרגשי נחיתות...אנשים תמיד יודעים מה לומר, אני פשוט שותק ומחייך חיוך נבוך חלק מהזמן..זה אוכל אותי בפנים שאין לי מה לומר או איך לעניין אחרים ולהם תמיד יש משהו מתוחכם או מצחיק לומר.

כאילו כולם יכולים להשפיל אותי אם בא להם ובכל מקום יש לפחות אחד כזה חסר רגישות...אני לא מראה את זה אבל זה אוכל אותי מבפנים.

-אני יודע יותר מידי- אני מכיר בע"פ את כל הטיעונים והמחשבות החיוביות..פסיכולוגיה חיובית אבל לא מצליח להתמיד בחיוביות יותר משבוע גג...אני מרגיש שאני יודע כל כך הרבה ואף אחד לא יצליח באמת להבין אותי ואני מתוסכל כי אני לא מצליח לבטא כמה אני יודע לאחרים...לא יודע לא מצליח להסביר אבל אני יודע יותר מידי בהרגשה האישית שלי..

-מעולם לא הייתה לי חברה- טוב יכולתם להבין לבד, ויש לי צרכים מיניים ונפשיים בדיוק כמו לכל בן אדם אחר...כרגע אני פשוט מרגיש לא טוב מספיק לאף אחת(בגלל ביטחון עצמי נמוך רגשי נחיתות מכולם וחרדות) זה אוכל אותי בפנים לדעת שבשנים הקרובות זוגיות זה משהו שהוא לא בקלפים בשבילי..

דיי ברור שאני צריך טיפול פסיכולוגי...או כל דבר! שיכול לעזור במצבי....אני לא כל כך מאמין בטיפול כזה אבל לא יכול להרשות לעצמי להיות בררן.
אתם אולי חושבים שאני מתמקד רק בשלילי...אני מנסה להיות חיובי באמת שאני מנסה אבל אני מרגיש שאני סוחב 200 קילו של בעיות על הכתפיים שלי.

מעולם לא חייתי באמת תחיים מעולם לא הרגשתי שייך לשום סיטואציה חברתית, בגיל 25 החיים הביאו לי מכה חזקה מאוד ואני מרגיש כל כך ריק...לא האמנתי שאני יגיע למצב הזה...חשבתי שעד גיל 25 אני יפתור את הבעיות שלי אבל הם רק מחמירות עם השנים אני בוכה המון.

אני לא יודע מה אני צריך...אם למישהו יש רעיון הוא יותר ממוזמן לחלוק איתי...אני אובד עצות כרגע(לא מנסה לעשות מעצמי קורבן...פשוט אומר מה שאני מרגיש)..אם היה לי אומץ הייתי גומר עם הכל מפלרטט עם הרעיון...אני לא יעשה שום דבר לא התכוונתי להפחיד...אין לי אומץ ואני לא יכול לעשות את זה למשפחה שלי....הפחד הכי גדול שלי זה שאני ישאר ככה בגילאי 30 35 40..

אני יכול לספר לעצמי שהעתיד יהיה יותר טוב ויש בתוכי מאבק על האם המשפט הזה שאני אומר לעצמי הוא תקווה או אשליה(וזה בין הדברים היחידים שעוד מחזיקים אותי שפוי במידה מסוימת)...

תודה למי שקרא...מחפש נחמה כלשהיא והגעתי לפה...אני ממש ממש צריך עזרה או מישהו שיגיד לי משהו בסיגנון של "אני מבין אותך".....