שלום :)
אני בת 17 בכיתה יב, אני גרה בקנדה וזה השנה השנייה שלי שם.
אני מרגישה שהחיים לא התפרקו לגמרי השנה.
אמא שלי, שהייתה כל כך קרובה עליי מתה מסרטן, זה לא הפתיע אותי או משהו כי מצבה הדרדר, אבל קשה לי בלעדיה, בלי אוזן קשבת, יש לי עוד אנשים לדבר איתם אבל זה ממש לא אותו דבר.
שנה שעברה היה לי חברים בבית הספר אבל מסיבות כאלה ואחרות החבורה התפרקה לפני חודשיים. לא הצלחתי ליצור קשרים טוב מאז בבית הספר, אני ביישנית כזאת ולא יודעת מה לומר.
מצד אחד נגמר בית הספר עוד חודשיים בשבילי (סיפור ארוך) אז החלטתי שאין טעם לנסות ליצור קשרים וויתרתי, כי בכל מקרה אני נכשלת שוב ושוב, ובשנה הבאה אני הולכת לאוניברסיטה עם אנשים חדשים, אז אני לא אראה את האנשים מהתיכון וצריכה להתמקד בציונים כדי להתקבל. אבל מצד שני יש בי צד שלא רוצה להיות לבד, ושאני שומעת על חברה מחוץ לבצפר שנהינת עם חברה שלה בבית ספר או על החברים בישראל, יש לי קצת קנאה, אבל אולי זה פשוט מצב רוח.
אז מה אתם אומרים? אני עושה נכון? מה אתם מציעים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025