אני מתחיל להתאהב במפקדת שלי ולא יודע מה לעשות עם זה

אני מתחיל להתאהב במפקדת שלי, אכלתי אותה.
יש לי מפקדת קצינה, היא בגיל שלי. אני סדירניק.
היא בקשר טוב איתי, בהתחלה היו לנו לא מעט ויכוחים שהשפיעו על מצב הרוח שלי,
אבל הסתדרנו, פתרנו אותם והמשכנו הלאה. שנינו מחבבים אחד את השניה.
היא סבבה איתי, אני סבבה איתה. יש צחוקים איתה. היא בראש טוב, זורמת כזאת.
יש רק בעיה אחת: אני דלוק עליה. ממש.
וכל החסרונות מופיעים פה: היא יותר גבוהה ממני (אבל לא בהרבה), היא המפקדת שלי, היא בעמדה יותר גבוהה ממני
(היא קצינה, מפקדת שלי - אני לעומת זאת פקוד שלה ואני סדירניק).

אני רואה אותה על בסיס יום-יומי וקשה לי לנתק את הרגשות שלי אליה.
אני שולח לה די הרבה רמזים, אני לא יודע אם היא מבינה אותם ואם היא בכלל יודעת שאלה רמזים.
אבל גם אם היא מבינה שאני שולח רמזים - היא לא יכולה לעשות איתם כלום כי אני חייל שלה, ולכן היא לא מראה יחס בהתאם.
אם מישהו מצחיק אותה - אני מקנא. אם מישהו מדבר איתה - אני מקנא.
להסתכל עליה בשבילי זה תענוג (הרבה חושבים שהיא לא משהו בכלל... נגיד מ1-10 - נותנים לה 5, אבל אני נמשך אליה בטירוף).
להיות לידה זה בשבילי מרגיע ואני מרגיש שלידה אין לי דאגות, כאילו שהשגתי הכל בחיים.
אני נהנה להקשיב לה, לשמוע אותה צוחקת, לראות אותה מחייכת חיוך רחב וכל כך יפה,
אני רק רוצה להפתיע אותה כל יום מחדש ולגרום לה אושר, להיות איתה, לגעת בה...
היא כל כך מגרה אותי, היא מצליחה לפתות אותי מינית בלי שהיא יודעת על זה בכלל.
אני כל היום חושב עליה, אני נכנס לה לוואטסאפ ובודק את ה"נראה לאחרונה" שלה כל הזמן.
לאיזה רמה הגעתי?!?! אני אבוד.

החברים שלי בצבא אומרים לי פה אחד: "אתה חולה נפש, השתגעת, זה לא יקרה, לא תצליח, זה רק פנטזיה, אתה צריך קב"ן".
אבל אני לא יכול לשחרר. הרגשות נוצרו וזהו. אני לא יכול להתכחש למה שהלב שלי רוצה.
החברים שלי גם לא בעד שזה יקרה, כי הם שונאים אותה כל כך, והם דואגים לי.
ניסיתי להגיד להם שיפרגנו לי, שיפלטו לידה כל מיני דברים שידליקו אותה עליי - לא עוזר.
לא רק שלא עוזר - קשה לי לשכנע אותם לעשות את זה, והם לא עושים את זה כמו שצריך. טמבלים.

איך אני מתנהג מולה? משחק אותה איזה דון ג'ואן שמזיין בערימות.
מתנהג בביטחון, מדבר בביטחון ולא מפחד מאף אחד, ואומר את מה שיש לי להגיד.
מסתכל לה עמוק בתוך העיניים תוך כדי כל שיחה, לאורך כל השיחה (וזה משהו שאני תמיד עושה עם בחורות) והיא ממשיכה להסתכל גם.
אולי יש לי כאן יתרון אחד טוב - היא חרמנית, מאוד, והיא לא מתביישת גם להראות שהיא "שובבה".
היא פלרטטנית מאוד. היו לי איתה שיחות מיניות, ודיברתי איתה על סקס... שום דבר לא יצא מזה כמובן.

אני לא יודע מה לעשות. הכי מדכא זה לאהוב מישהי ולא לקבל אהבה בחזרה.
טכנית, בסיפור הזה הכל לרעתי... כי אין התאמה כל כך.
מצד שני, היא לא ממש מכירה אותי, ואם היא תכיר אותי - היא תתמגנט אליי כי אני כזה צ'ארמר, שנון, מצחיק, הזוי.
יש חיילים אחרים שהיא יותר מחוברת אליהם ממני וזה מציק לי מאוד.
כאילו אני מרגיש שהיא לא רוצה להתחבר אליי, או שאין לה טעם להתחבר אליי כל כך משום מה.
חוסר הוודאות של מה היא חושבת עליי, והעובדה שאני לא מצליח לגרום לה להתעניין בי
הביאו אותי לשקול את האפשרות של להיכנס לה למשרד,
ואז להגיד לה בקצרה בלי לתת לה לדבר: "מה קורה? שומעת, יש לי קראש עלייך, יש לי רגשות אלייך, את מגרה אותי, אני מוקסם ממך
ואני לא יודע מה לעשות עם זה ועם עצמי", ואז לצאת מהמשרד בלי לומר לה מילה.
צריך לשקול כאן את העובדה שזה בתוך מסגרת של צבא, היא עם מדים, אני עם מדים - זה קצת לא מתאים.

אפשרות נוספת היא באחד הימים שהיא בבית וגם אני בבית,
פשוט לנסוע אליה הביתה לחכות למטה, לשאול אותה "איפה את?",
היא תגיד "בבית", ואז אני אומר לה: "תרדי רגע למטה, אני כאן".
היא תרד, במקרה הטוב. אני אקרא לה לרכב שלי. אז היא תהיה על אזרחי - לא מדים.
לפני שהיא מפקדת היא בן אדם בדיוק כמוני. זאת האמונה שלי.
היא תיכנס לרכב שלי ואז אני אספר לה שם הכל ואביא לה גם ורד נראה לי.
משם לא יודע מה יהיה.

הזמן שאני עוד אצליח לשמור את זה אצלי בבטן הוא מאוד קצר.
יש לציין שיש לי עוד שנה לשרת איתה באותו בסיס.
מה לעשות??? תודה.