מרגישה מזבוזבזת, כולם חושבים שאני סתומה וחסרת רגשות ושאני אף פעם לא נפגעת מכלום

טוב אז ככה, יש הרבה נושאים ושאלות שעוברים לי בראש, כנראה כי אני עוד מתבגרת, אך יש לי שאלה שממש מטרידה אותי.
אני מרגישה מבוזבזת.
למה?
כי אני יודעת מה אני יכולה לעשות ואני לא מנצלת את זה.
כל הזמן ההורים שלי אומרים לי שאני חכמה וכל מיני ולמרות שזה ההורים שלי וזה התפקיד שלהם לאמר את זה, פעם אחת אבא שלי אפילו הודה בפני שאני הילדה הכי חכמה מבין ארבעת ילדיו (אני ושלושת האחים שלי)
הבעיה שאין לי כוח רצון, ואני מתחילה לחשוב שזה מהסביבה.
יצא לי שם של עצלנית.
זה התחיל כשהאחים שלי אמרו את זה וזה המשיך להורים ואז אני באמת התחלתי להתעצל מהסביבה והאנרגיות השליליות והתחלתי להאמין לזה בעצמי.
ואז החברים שלי האמינו בזה.
ואני מרגישה כאילו כולם לוקחים אותי כמובן מאליו.
כולם מתייחסים אלי כמובן מאליו ואף אחד לא מבין אותי באמת חוץ מאנשים שהכרתי באינסטגרם ממשהו שנקרא "מצויירים" ששם הכרתי שני בנות שהבינו אותי.
אף אחד לא עוזר לי ולא חושב שיש לי רגשות ולא קולט שאני במצוקה.
אין אף אחד שעוזר לי במיוחד מבחינה לימודית.
אני חושבת שבמקום בכיתה עם 32 בערך ילדים, אני אלמד יותר בכיתה עם למשל 10ילדים או מקסימום 12.
יש אצלנו משהו שנקרא "מרום" וביקשתי מהיועצת להיכנס לפני בערך חודש והיא אמרה לי שאם יתפנה מקום והיא לא דיברה איתי מאז.
אך במרום מפספסים מדעים שזה שיעור שאני אוהבת, וערבית שממש קשה לי בנושא הזה, כנראה כי אני לא משקיעה.
גם הנושא של ספורט......
אני יחסית גדולה בגודל ובמשקל, ואני מבריזה מכל שיעורי הספורט.
אני יודעת שאני צריכה להתאמן וזה אבל לא נעים לי מול חצי שכבה למרות שזה רק בנות.
בכל מקרה, אני חשבתי שיש לי הפרעת קשב אבל כשהייתי באבחון שלדעתי היה עלוב ולא נכון, אמרו שאני רק אימפולסיבית שזה גם נכון.
בכל מקרה, השנה עליתי לחטיבה ורציתי להשאיר רושם שונה, רושם טוב.
אך ללא הצלחה.
חושבים עלי בדיוק מה שחשבו שנה שעברה, ומתנהגים אלי אותו דבר.
כולם חושבים שאני חסרת רגשות ושאני אף פעם לא נפגעת מכלום.
כולם חושבים שאני סתומה.
כולם חושבים שאני לא יודעת כלום מעצמי ושאני אני יודעת רק לעשות שטויות.
אני יודעת שיצא לי שם של עצלנית כנראה גם בגללי, אבל אני נפלתי לבור ואין לי איך לצאת.
אין לי כוח רצון.
למרות שאני נחושה בדעתי לעשות שינוי ברמה עולמית.
כמו מלאלה יוספזאי, או אמיליה בוינטון רובינסון.
אבל אין לי כמעט ובכלל כוח רצון.
יש לי רק חלומות ושאיפות אבל שום כוח להגשים אותם.
אני חושבת שכשהייתי קטנה היה לי כוח רצון ועם השנים דיכאו לי אותו.
כשהיינו קטנים היינו חולמים והיינו מנסים להגשים את החלומות שלנו ולא מוותרים!
אבל מתישהוא במהלך בגדילה שלנו הרצון הזה דוכא.
פעם הייתי קוראת ספרים, פעם הייתי מציירת וכותבת סיפורים, הייתי שרה, הייתי כותבת שירים וכמעט הקמתי להקה, הייתי לומדת לנגן, הייתי הייתי מוכשרת ותמיד רציתי ללמוד עוד ועוד.
עכשיו?
כלום.
אני רק יודעת לנגן שיר אחד בגיטרה ולדבר אנגלית ברצף כי כל המשפחה מצד אבא מדברים אנגלית.
איך להגשים את עצמי?
איך לעלות את הכוח רצון?
מה לעשות?
בבקשה תאמרו לי מה עושים..... אני סובלתתת