אין טעם לחיים האלה, מרגישה שבאלי להתאבד ולעצור הכול בשניה!

בת 16
הפריקה הכי ענקית שלי:מאיפה להתחיל?
כל החיים שלי פשוט חרא, וכן כל אחד יכול להגיד שלא ולא.
אבל יותר משנה וחצי אני מרגישה ככה, כל יום שעובר זה יותר ויותר גרוע.
-מראה-
הדבר הראשון שהכי הורס לי הכול, זה המראה שלי, תמיד חשבתי לעצמי, אם הייתי יפה, הכול היה הולך לי טוב!
מבחינת הכול אני מתכוונת.
אני לא אוהבת את המראה שלי בכלל,קודם כל אני רזה , שוקלת 45 וגובה 1.67
אתם חושבים וואי איזה כיף וזה, אבל די נמאס לי להיות רזה, עשיתי הכול כדי להשמין, הלכתי לדיאטנית (לא עזר) אכלתי במשך שבוע פול אוכל וזה נגמר שהייתי במיון בבית חולים.
דבר שני, יש לי גשר, משקפיים, והכי הורס זה שאני תימנייה , אז כמובן שיש לי*אף* .
אני חשבתי על זה הרבה, ואני רוצה ללכת לניתוח אף, אבל אני מפחדת, אבל אני חייבת אתזה!!
רק את השיער שלי אני אוהבת, חלק למעלה ולמטה גלי, אבל השאר חרא. עד לפה זה המראה שלי.
-בית ספר-
עברתי בכיתה י' לתיכון חדש בעיר שלי, לפני זה בחטיבה הייתי בבצפר דתי בנות בלבד.
בחטיבה היה לי נדיר, היו לי מלא חברות שאני אוהבת מאוד, עשינו שטויות , יצאתי לכל הטיולים השנתיים והלא שנתיים, להכוללל!
ואז הגיע כיתה י׳ , כל אחת הלכה לדרכה, חלק הלכו לפנימייה כזאת בעיר אחרת, חלק לפנימיות אחרות, חלק בתי ספר, בקיצור יצא שרק אני ועוד חברה עברנו לתיכון שבעיר שלי, חשבתי שיהיה כיף נכיר אנשים. אבל לא!במשך כל כיתה י׳, סבלתי נורא, לא הכרנו אפחד מהכיתה,
(אני בכללי ילדה ביישנית מול אנשים אחרים, אבל עם אנשים שאני מכירה אני פתוחה זורמת מצחיקה הכול!)
בהתחלה חשבתי אולי זה רק כיתה י׳, אבל לא! הגעתי לכיתה יא׳ , ועוד יותר גרוע, אני וחברה שלי כל הזמן ביחד, אין לנו עם מי לדבר. זה הסיפור שקשור לבצפר.
-חברים-
בכללי התחלנו להתרחק החבורה של כל החברות שלי מהחטיבה, כל אחת הלכה לדרכה, יש קבוצה שלנו בווצאפ, אבל לא מדברים בה כבר.
רק אני וחברה שלי נשארנו ביחד, יש לי עוד חברה טובה מהגן שאני מכירה, אבל ביא לא בבצפר שלי וזה מעצבן.
יש לי ידיד ממש טוב, אבל הוא בפנימייה מהצפון. יש לי עוד ידיד שהוא מהבצפר שלי, אבל הכרתי אותו השנה(בכיתה יא), ואני לא רוצה לחפור לו לצאת, ואז הוא יחשוב שאין לי חברים.תכלס אין לי חברים.
. אין לי עם מי לצאת,פעם בחטיבה היינו מארגנים ישיבות, נרגילה שתייה חברים, הייה אש! אבל הכול נגמר בשניה מאז שעברתי לכיתה י׳.כל יום אני נשארת לבד בבית, אמא ואבא שלי יוצאים, אחות שלי הגדולה יש לה חבר, אחים שלי הקטנים יוצאים עם חברים שלהם, ואני מרגישה עוד יותר גרוע, וכל הזמן אני בוכה.מידי פעם בחמישי אנחנו יושבים, (אני חברה שלי וידיד שלי שמביא איתו כמה אנשים).
-משפחה-
טוב, מגיל קטן אמא שלי שנאה אותי, תמיד אהבתי את אבא שלי, הוא מודל לחיקוי בשבילי.
אמא שלי תמיד צועקת עלי ורבה איתי על כל דבר קטן, הדברים הקשים שהיא אמרה לי התחילו מהחטיבה, היא הייתה רבה איתי ומקללת אותי, מכוערת, טוםבוי, גבר, זבל, כלבה שונאת אותך תעופי מהבית.כל פעם שהיא רבה עם אבא שלי, היא מקשרת אותי לעיניין, שאני סיכסכתי בניהם, אחותי ואחים שלי הקטנים (בני 13 ו14) כל הזמן נגדי, גם הם שונאים אותי.תמיד זה היה בחופשים, אחותי הולכת לעבוד בבוקר, אחים שלי הולכים לשחק כדורגל, ואני נשארת לעזור לאמא שלי לנקות את הבית,(היא לא עובדת), ואז זה מגיע לזה שהיא מוציאה אותי מהבית, ואני נשארת מהבוקר עד הערב שאבא שלי בא , בחוץ.היו לי כמה פעמים שברחתי מהבית.והייתה לי פעם אחת שזה היה שיא, אמא שלי כל כך קיללה אותי והוציאה איתי, אז החלטתי שאני לוקחת הכול והולכת, ארזתי הכול ואחים שלי הרביצו לי מכות, סתם כי בא להם. וברחתי לבחוץ בלילה, היה קור אמים בחוץ, הייתי לבד באיזהו גן נטוש, חברה שלי(זאתי שאיתי בבצפר ביחד) ראתה אותי בחוץ ובאה לשבת איתי. ודיברה איתי.היא עזרה לי לצאת מזה ולחזור הביתה.אבל די באמת שנמאס לי מכול זה, כל יום אני רבה איתה, על שטויות. אבל תכלס היא פשוט שונאת אותי.
-הנושא שהכי אוכל אותי מבפנים-
זה הדבר שגורם לי להישבר שאני חושבת עליו כל פעם.נולדתי בן בגוף של בת.
מגיל קטן אהבת לשחק כדורגל, קלפים, סופרגול, להתלבש כמו בן הכוול.
היה לי חבר ביסודי אבל נפרדתי ממנו כשהגעתי לחטיבה של בצפר דתי בכיתה ז, כי גיליתי שאני מאוהבת בילדה מהכיתה שלי(היא סטרייטית, ולא יצא כלום).
ואז הבנתי שבעצם מגיל קטן הרגשתי בן, ועכשיו אני מרגישה שאני גם אוהבת בנות.עכשיו בטח אתם חושבים, זה יעבור לה, זה סתם שריטה.זה בכלל לא, רק אנשים שיודעים מזה יבינו אותי.אני לא אוהבת להתאפר, אני מרגישה כמו מפגרת שאני מתאפרת, ניסיתי ללכת על עקבים, אבל באמת שאני חושבת שזה דפוק.הייתי הולכת עם אחותי לקנות נעליים, ותמיד הסתכלתי על הנעליים של הבנים, הם ממש יפות, ותמיד הנעליים שהיו לי זה אולסטאר או נעליים שטוחות שחורות כמו ואנס.כשהייתי בחטיבה חשבתי אולי בתיכון אני יהיה בת, ויהיה לי חבר ואני יהיה רגילה.
אזהו שלא! הנה הגעתי לתיכון וכלום לא השתנה, אני מאוהבת ממש בבנות.אני הולכת כמו גבר, כי אני מרגישה גבר.אבל אני חיה בשקר, אני מכריחה את עצמי להיות בת, ללכת כמו בת, להתלבש כמו בת ,להתאפר. אבל בבית שלי אני מתנהגת כמו בן.
(כמובן שלא ליד המשפחה שלי).
אני ביסקסואלית. ככה אני מגדירה את עצמי, כי אני לא רוצה להיות לסבית!הלכתי לאיגי שבעיר שלי, אבל זה משעמם.יש לי ידיד שהוא ביסקסואל, והוא יודע שאני בי, אבל אני מתביישת להגיד לו להכיר לי בנות.
שהייתי הולכת לים עם חברות, הם היו מסתכלות על הבנים ואומרות וואי איזה חתיך וזה, וקשה לי הם זה, קשה להכריח את עצמי לאהוב בנים. אני אוהבת בנות.
מכיתה ז ועד יא אני מתה שתהיה לי חברה, ואני אהבתי יותר מ5 בנות, אבל לא היה לי את האומץ לגשת ולבדוק אם הם גם בעיניין.
רק לילדה הראשונה שאהבתי בחטיבה, סיפרתי לה בהודעה שאני מאוהבת בה.
ומאז הקשר שלנו של חברות נותק.
באלי להפוך לבן, תמיד חשבתי על זה, אם היה לי אפשרות למות ולגדול מחדש, הייתי רוצה להיות בן.אני יודעת שאפשר להפוך לבן, אבל אני מפחדת מכל התהליך הזה.וגם מבחינה דתית. אני מאמינה בה׳, ומפחדת לעשות את התהליך.יש לי ילדה מהכיתה שאני מאוהבת בה, אבל יש לה חבר, וגם אני לא מדברת איתה, כי לא התחברתי לאפחד מהכיתה שלי.תמיד חשבתי על דרכים לבדוק אם היא גם בי או לסבית מבלי שהיא תידע שזו אני.כאילו לשלוח לה הודעה מפייסבוק שאני יפתח , או לא יודעת מה.דרך אגב היא מתנהגת כמו בן אבל כמו בת.כאילו יש לה הליכה גברית, והיא אוהבת קרבי וכל זה, מצד שני, היא מטפחת את עצמה, לק וזה, אבל לא איפור!אני ממש מבולבלת ממנה

.הדבר היחיד שמוציא אותי מזה כל פעם, זה התחביבים שלי.אני מנגנת על פסנתר גיטרה, אבל לא יודעת לשיר חח.החלום שלי הוא להיות בהייטק.אני אוהבת מחשב, עסקים, אני הולכת להרבה השקות של סלבס, לראיין לסקר.אני פשוט אוהבת את זה!

זה בערך כל החיים שלי והדילמות שיש לי.לפעמים אני מרגישה שבאלי להתאבד ולעצור הכול בשניה!אבל אני חושבת על המשך החיים שלי, שאני כולה בת 16 וישלי עוד חיים ארוכים מלפני לחוות.