קשה לי לתאר ולמקד את הבעיה.
חברה טובה בכיתה שלי, שבאמת ילדה חכמה ודעתנית, עם אופי דומיננטי, ישירה וחסרת טאקט לרוב.
תמיד שופטת את כולם. ״איזה הומו הוא״, ״איזו מכוערת היא למה היא מעלה את התמונה הזו??״, ״תראי את המורה הזו שתתאבד היא אסון לאנושות״, ״יש לה זקן חחחח״ ועוד כמה פניני חכמה.
לפעמים היא נתפסת בעיניי כפזיזה מדיי, שיפוטית וביקורתית כלפיי אחרים בלי לעשות חשבון נפש עם עצמה..
ברור שזה גם מגיע אליי לפעמים ישירות, גם אם זה נאמר באווירה צינית, אני לוקחת קשה. כ ל ד ב ר. קשה לי כמעט שלא.. כשזה נוגע למראה שלי אני קופאת. אני לא חושבת שאני יפה. תמיד מצטלמים, אני נעלמת לרגע בצד, תמיד קוראים לי להצטלם אני מסרבת באי נוחות.. מהרבה סיבות. לא אוהבת שום דבר בי. לא משנה מה יגידו לי. יש לי חרדה חברתית, לפעמים אני נאלמת בכתה למרות שאני יודעת שאני יכולה לתרום לדיון.. אני מרגישה כאילו אני נחלקת לשניים, ואני לא יכולה לבטא את עצמי לגמרי.
אני לא חושבת שאותה חברה היא מקור הבעיה, אבל היא בהחלט תורמת לתחושת החרדה שלי.. קשה לי להסביר, גם אם יגידו לי אחרת, אני אהיה שבוייה בתוך הלופ הזה, שאני לא מספיק טובה במשהו וזה יקפיא אותי במקום.
עכשיו תוך כדי שאני פורקת, אני שמה לב שהיא לא הבעיה. אנשים כאלה תמיד יהיו. איך לחסן כשמעליבים אותי? גם כשזה כאילו בצחוק זה נשאר אצלי בתור צלקת. איך אוכל להרגיש טוב עם עצמי? להישאר חברה שלה? למרות הכל, היא מאוד חריפת שכל, ועם זאת המון דברים מפריעים לי..(חשוב לציין שפעם דברתי איתה, היא חתכה באמצע בבכי עוד לפני כאילו היא יודעת במה מדובר)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות