אז ככה, אני גרה בשכונה שאין בה חטיבה או תיכון וכל הבתי ספר נמצאים במרחק של 20 דקות נסיעה באוטו ומעלה. בכיתה ז עברתי לבית ספר די רחוק והתמודדתי מגיל קטן עם אוטובוסים הקאות וזה המשיך להיות בלתי נסבל כל המרחק הזה מהלימודים אל הבית.
כשהגיע הזמן של להרשם לתיכון אמרתי לעצמי שלא מעניין אותי אם כל החברים שלי נמצאים פה אני יעבור לבית ספר שהוא הכי קרוב (יחסית) לבית. ואכן נרשמתי לתיכון כמובן שגם הוא רחוק ואי אפשר ללכת אליו ברגל או משהו כזה רק באוטו אוטובוס וכ׳ו אבל המרחק מהבית ספר הקודם היה משמעותי. עברתי לבית ספר חדש בלי להכיר אף אחד משום מה לא פחדתי יש לי המון ביטחון עצמי ובלי כוונה להשתחצן אני גם נראת טוב. הגעתי לבית ספר ואפשר להגיד שעד עכשיו זה פשוט החצי שנה הכי גרועה והכי מגעילה שהייתה לי אי פעם בחיים. לאט לאט התחלתי להכיר חברות וחברים בהתחלה הכל היה לי בסדר, היו פעמים שהזמינו אותי חברות אליהם הביתה ובאמת שקיבלתי המון חום ואהבה.
לאט לאט הבנתי כמה שזה לא קל, עם הזמן התרחקתי מכולן כיום אני כבר לא בקשר עם אף אחד מהם אני מוצאת את עצמי בהפסקות מסתובבת בבית ספר, יושבת בשירותים רק מחכה לצלצול הזה שיגאל אותי כביכול מהבדידות שאני חווה בבית ספר. אני לא רגילה להיות לבד ומאוד כואב לי ההרגשה הזאת, אני לא יכולה לעבור לבית ספר חדש כי אני כבר בתיכון לכן אני יודעת שעד שיגמרו לי ה12 שנות לימוד אני יצטרך לסבול בבית ספר הזה. חשוב לי לציין כי במחצית הראשונה כן היה לי טוב אבל כמובן שעם הטוב היה גם הרבה לא טוב, הידרדרתי בלימודים בשביל להוכיח את עצמי חברתית, כן הלך לי חברתית אבל מבחינה לימודית לא הייתי לומדת בכלל וברור שזה השתקף בתעודה שהייתה. כל התעודה הייתה נכשלים עם התנהגות ג אמרו לי שאם אני לא ישפר את זה יעיפו אותי, לקחתי את עצמי בידיים והיום אני לומדת וגם בגלל זה התרחקתי חברתית אבל שאני מסתכלת קדימה הרבה יותר חשובים לי הלימודים שלי מאשר חברים שמי יזכור אותם אחרי התיכון...
למרות זאת מאוד כואב לי ואני בוכה כמעט כל יום קשה לי להיות לבד איך אפשר להתמודד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות