שלום, אני בת 14 בכיתה ט
אז יש לי חבר. אבל לא בקטע רומנטי אלא בקטע של פשוט הדדיות כזו.
הוא הגיע לפני שלוש שנים בערך ושידכו בינינו, אז נעשינו לחברים טובים, נורא הסתדרנו אחד עם השני.
טוב לפחות עד השנה
השנה הוא עבר סוג של ניתוח בתחילת השנה. וכשהוא חזר- הוא פשוט התעלם ממני. תרתי משמע ( אתם אולי תחשבו שזה בגלל שלא דיברתי איתו או משהו.. אבל אשמח לציין, פרגנתי לו ודאגתי לו מאוד בתקופה ההיא)
וככה זה המשיך בחודשים הבאים. כל הזמן, כל הזמן לא חיכיתי ויזמתי ושלחתי לו הודעות והסברתי לו כמה אני מרגישה רע שהוא מתעלם ממני. אבל תמיד הוא רק עשה איזה תרגיל שגרם לי מיד להתרכך ולחזור להיות חברה שלו, וככה זה נמשך כאילו, כל- הזמן!!!!!!!
ובגלל שהוא התעלם ממני, התחלתי לפתח אליו גם רגשות! ותמיד שהוא דיבר עם בנות אחרות ם זה הוריד לי את הביטחון עצמי שאגב, עד היום ירוד, ולשנוא את הבנות שנאת חינם.
והייתי בוכה בגלל זה, ומדוכאת שבועות על שבועות בגללו.
הדבר היחיד שאני מסוגלת להודות שהיה טעות מהצד שלי בכל החרבושה הזו- הייתה המצב בו הייתי בוכה כל יום, והחברות שלי שאלו מה קרה. סיפרתי להן, והן רצו לעזור, אז הן באו וצעקו עליו בזמן שבכיתי בצד. זה הדבר היחיד שאני יודעת שהיה טעות מצידי. אבל לא רבנו, לא עשיתי לא כלום, לא קיללתי אותו לא ניבלתי את הפה לא התעלמתי ממנו בשנה שעברה. כלום, כלום לא עשיתי לו. והוא נפל עליי.
הוא מעמיד אותי כבר שנה שלמה במצב שהוא חבר לא חבר, מדבר או לא מדבר איתי מה שהוא מחליט. הוא מתעלם ממני כל היום ורק מתישהו הוא מתחיל לדבר איתי ועושה כאילו תמיד היינו חברים קרובים. לא עשיתי לו כלום הוא עושה את זה בכוונה?
וועוד משהו, אני תמיד יכולה להתנתק ממנו. אבל אם נתנתק הוא יציע חברות לבת אחרת שאני במילא מרגישה תת רמה לידה, וככה אני יהיה מדוכאת אפילו יותר.
:(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות