עברתי לתיכון השנה.. למגמת קולנוע בתלמה ילין.. אני יודעת.. בטח אתם חושבים שאני פלצנית ממורמרת.. אבל אני לא.. במגמה יש לי חברה אחת בערך מתוך 17. רוב החברים שלי הם מחזותית.. אז בימי מגמה או חצי מגמה אני פשוט די סובלת. נמאס לי להיות הילדה שנדחפת.. הילדה שבצד.. זאתי השמנה והמכוערת שאין לה חברים ובתכלס כולם מרכלים עליה בסתר.. אין לי כוח לזה יותר.. אני רוצה שאנשים י א ה ב ו אותי.. זה כלכך נורא לבקש?
נמאס שלי שברוב ההפסקות אני יושבת לבד ונמצאת בטלפון.. פשוט אף אחד לא שם לב אליי ויש ילדים שפשוט שונאים אותי.. אין לי כוח יותר ואני רוצה לגמור את החיים שלי.. אני מגיעה למצב שאני בוכה בלילות. אני רוצה שיתנו לי תשומת לב.. אז התחלתי להתפלל שמשהו רע יקרה לי. כדי שישימו לב אליי. אני מתחננת שיהיה לי סרטן. אני מתחננת שיהיה לי התקף אסטמה באמצע שיעור מגמה. שאני לא אוכל לנשום פתאום וכולם יהיו סביבי וסוף סוף הם ישימו לב אליי. סוף סוף יהיה להם אכפת ממני.
זה נשמע נוראי שזה מה שאני רוצה אבל במצב שלי זה באמת מה שאני רוצה. ואני לא רוצה לרצות את זה. אני רוצה שיהיה לי כיף. אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה שיפסיקו לשפוט אותי. אני רוצה שיפסיקו להעיר לי על המשקל שלי כל הזמן... זה באמת פשוט נמאס..
מ ה ל ע ש ו ת ? ? ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025