יחסים לא טובים עם אימא, לא מרגישה כאילו שיש לי בית. מקום חם, אני מרגישה ריקנית

היי כולם, אני מקווה שאוכל להשיג מענה ענייני לשאלה שלי .
אני בדרך כלל לא יכולה להיות לבד עם אמא שלי ( חד הורית) בבית לאור העובדה שאני והיא נכנסות לריב מילולי אשר יורד מגבולות הטעם הטוב כבר מתחילתו.
יש לאימא שלי הרגל נוראי שהוא מתי שאני מתעצבנת עליה היא עומדת מולי ולא זזה מטר ממני גם אחרי שאני צועקת עליה להתרחק ממני.
נגיד לדוגמה : היא ביקשה ממני לשטוף כלים, אחרי שהיא מעירה כשאני מרגישה לא טוב
ואני מתעצבנת עליה על הדרך שהיא עושה את זה, אחרי שאני נגשת לשם ממורמרת כי אני רוצה קודם כל לנצל את הזמן שלי במשהו אחר ( לדוגמא לאכול ארוחת בוקר, או לקום כמו בן אדם נורמלי בלי צעקות ביום שישי) היא מתחילה להעיף אותי ולהגיד " יאללה לא צריך את העזרה שלך, לכי מפה " אחרי שאני כבר מתחילה לשטוף ואני אומרת לה עזבי אותי בשקט ולאחר מכן - אני מתעצבנת עליה כי היא סתם מעצבנת אותי למרות שאני התחלתי לעשות זאת.
לאחר מכן זה גולש לקללות משני הצדדים וכשאני רוצה לעשות את העניינים שלי היא נטפלת אליי ועומדת מולי כמו חולת נפש מתחילה לרעוד וריר יוצא לה מהפה והיא ממש מתחילה לצעוק עליי ורק לאחר מכן כשאני קוראת לה חולת נפש ונכנסת לתוך החדר שלי היא באה אחריי ועומדת מולי ואומרת לי " את לא תהיי בבית הזה יותר, אני אראה מה אני אעשה איתך עם העובדת הסוציאלית " .
היא כבר כמה שנים טובות איימה עליי שהיא תעיף אותי מהבית כבר מגיל 14 כך שזה סיפור חוזר שוב ושוב. מה שהזוי הוא כשהיא ביקשה ממני " תביני אותי " ו- " תהיי סובלנית " כשיש ריבים במשפחה ( יש לי 2 אחים והם כל הזמן רבים איתי ואיתה והעיקר אני מנסה לשתוק ולא לגרור ריבים, כל החיים שלי היא הייתה מטילה עליי את האשמה שהם יצאו כפי שהם למרות שבתכלס אני רק אחותם הגדולה היא האימה לא אני.! ) אבל כשהם רבים איתי היא מתחילה ישר להגן עליהם ומקללת אותי.
אני כל הזמן מרגישה מותקפת, ולאור העובדה שאני גם בארון לא עוזרת לי כל כך לתת לה יחס נפלא .
ניסיתי להיפתח איתה בנושא כ 5 פעמים וכל פעם היא הייתה אומרת לי " אם את ככה את תעופי מהבית הזה, שום לסבית לא תהיה בבית שלי " וזה ממש פוגע, אני מנסה כמה שפחות לדבר איתה על הנושא אבל גם היום סתם לדוגמא היא מעלה את זה שאני לא חושבת על גברים אלא על נשים וגם שהיא מרגישה שאוטוטו היא תעיף אותי מהבית, אני מבינה באיזה שהוא אופן שהיא באה ממקום שמכבדים מאוד את " כבוד המשפחה " אבל זה מרגיש לי כאילו מזלזלים בעצם קיומי, ובמי שאני! רק אחרי שהתגייסתי לצבא אני התחלתי לעמוד על שלי ולפני כן היא הייתה תמיד מבקשת ממני לוותר בין אם זה לאחים שלי או בשביל " שלום הבית " .
היא אומרת לי כל הזמן :" את לא תצליחי בחיים שלך, את תמצאי את עצמך בחוץ, אחיך יהיו הרבה יותר טובים ממך זה בטוח".

אני מרגישה שהריבים האלה חלים מכיוון שאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ אבל מצד שני אני מרגישה שהיא ממש מחפשת אותי בכדי לריב איתי. חבל פשוט חבל.

תראו, אני כבר בת 22 ואני עובדת במקום אשר לא מכניס לי כסף רב
( 3,500 בלחץ אלא אם כן אני עושה משמרות כפולות
[ כרוך בחוזה עזבו יצאתי טיפשה ] ) חשבתי אולי באמת לעבוד 2 משמרות כדי להימנע להגיע הביתה נגיד עד 21:00 , ולנסות לחסוך כמה שיותר כסף בשביל שיהיה לי שקט נפשי מבחינת הלימודים אשר אני מתכננת להתחיל בעוד שנה ומשהו. כמובן רק לאחר שאכסה את המינוס שלי.
העניין הוא שאני מרגישה שדופקים לי את המצב רוח כל פעם מחדש.
זאת רוטינה אשר חוזרת אל עצמה. אין לי מי יודע מה חברים אשר גרים קרוב אליי אז לרוב אני בבית.
אבל לפעמים אני פשוט מרגישה שמפלים אותי, אני מרגישה לא מוגנת, תמיד בפחד שיעיפו אותי ותמיד בפחד לריב איתה.
אם היא תריב עם האחים שלי היא להפך תנסה להרגיע אותם. אותי היא דווקא מנסה להבעיר. זה משגע אותי.
אני ת'אמת לא מרגישה כאילו שיש לי בית. מקום חם, אני מרגישה ריקנית רגשית כבר כמה שנים טובות.
אשמח בבקשה לעזרה בעניין.