אני פשוט לא טובה בכלום, מכוערת, אז מה הטעם לחיים?

אני בספק אם משהוא יקרא את השאלה אז תודה לעונים מראש.
הרבה זמן רציתי לכתוב את השאלה הזאת והתלבטתי אם ללכת על זה או לא.
יש לי כמה בעיות עם עצמי, הדבר העיקרי הוא זה שאני לא טובה בכלום. ניסיתי לא פעם לחשוב על היתרונות שלי, ולא מצאתי אפילו אחד. אני מדברת ברצינות, אין לי. אני לא מיוחדת, אין לי אופי בכלל. המפחה לי מתלוננת על זה שאני כל היום תקועה בטלפון, ומתעסקת בשטויות.לפעמים הם מקטרים על זה שאני לא עושה כלום חוץ מלשבת על הספה. ובתכלס אין לי מה לעשות, כי הרי רוב הזמן אני לבד. אין לי אפילו עם מי לדבר. אני לא אפרט את הבעיות של המשפחה שלי משום שיש לי פחד שאם אפרט יוותר מדי יזהו אותי. אין לי תחומי עניין בקושי, שום דבר שאני מתחברת אליו או טובה בו, חוץ מדבר אחד שאני אוהבת, מאוד. אבל אם אני גרועה בזה, ומנסה אלפי פעמים אז כבר מה הטעם? אני לא באמת טובה בשום דבר. אני גם לא חכמה בנוסף להכל. זה מתסכל אותי. אפילו אם נגיד משהוא מבקש ממני לעשות מטלה כל שהיא, אני לא אבין עד שיסבירו לי פעמיים לפחות לאט ברור ומפורט, אני לא קולטת. אני מתעבת את הבית ספר שלי, ורוב הזמן אני גם מבריזה. אני לא יכולה לשבת על כסא יותר משעה. כאילו באלי לצעוק.. גם את החומר בכיתה אני לא קולטת גם כשאני קשובה, מנסה להבין ולא הולך. אני יודבת מול הלוח מקשיבה למורה, מנסה להבין, ומבחינתי היא מדברת סינית. מבחנים שאני לומדת אליהם אני מוציאה בגג 70. והציונים שלי נעים בין 20-40. אין לי עיסוקים, שום דבר לא מעניין אותי גם כשאני מנסה, ומה שאני אוהבת אני פשוט לא טובה בו! גם עד שאני יוצאת מהפלאפון ועושה דברים שאני אוהבת אומרים לי שזה שטויות, שזה טמטמת נעורים, ועוד חודשיים ירד לי מזה. ככה כל דבר שאני עושה או רוצה. העיקר אבא שלי מתלונן על ההתנהגות שלי ועל הלימודים שלי שהוא בכלל לא מעורב בחיים שלי, משאיר אותי לבד רוב הזמן, הוא יכול להודיע לי פתאום שנוא לא יגיע היום, או שהוא ממציא תירוצים אבל אני יודעת שהוא אצל בת הזוג שלו שהיא עוד דבר מהפאזל שהורס לי את החיים. זה בדברים הקטנים לפעמים, שהיא מנסה לדבר איתי באנגלית, כמובן שאני לא מבינה ואז אומרים לי. "אז את לא יודעת כלום" "עזבי אותה היא לא יודעת כלום". ופשוט נמאס לי. אז אם אני לא טובה בכלום, אז למה אני פה??
דבר שני, אחד הדברים שמשפיעים עליי בתפקוד היול יומי שלי העובדה שאני מכוערת. אין בי דבר טוב אחד. אני מתביישת ללכת ברחוב, שונאת ללכת לקניון, שונאת להיות עם אנשים. אני שמנה. למה דווקא אני נולדתי ככה? שאחיות שלי נולדו רזות וגבוהות, הן אוכלוץ פי 4 ממני וכלום. ורק אני נולדתי בעודף משקל ונמוכה? יש לי.אף מכוער, ואני יודעת כשאהיה גדולה ארצה לעשות ניתוח פלסטי. הפנים שלי מכוערות, שבא להקיא. יש לי חורים בפרצוף מפתעי בגרות למרות שאני לא נוגעת שהם בכלל. השיניים שלי עקומות למרות שלאחיות שלי הו ישרות להפליא. למה זה ככה? למה בראו חלק אנשים יפים וחלק לא? וזאת עובדה, שיש יפות, ויש מכוערות. זה לא משנה מה יגידו, שכל אחת יפה בדרך שלה. כי זה לא נכון בתכלס ויש כאלה שלא יפות פשוט מנסים לנחם אותן. ויש כאלה שכן יש להן גנים טובים עיניים יפות רזות וגבוהות.. נמאס לי מהכל, מעצמי, ומהמשפחה. הלוואי שיכולתי לברוח למקום אחר. הייתי שמחה לעצות, אבל לא להאכיל אותי בקלישאות שלא יעזרו..
תודה לעונים, וסליחה על זה שחפרתי מאוד.