טוב אז ככה.. בבקשה מי שיכול לעזור לי שיעזור.
אז אני בכיתה ח' והמחנכת שלי איתנו מכיתה ז'
שנה שעברה לא כל כך התלהבתי ממנה, אבל השנה יותר נפתחתי וגיליתי משהו מדהים. היא כמו אמא שנייה, אבל גם חברה טובה.
אני יודעת שכל דבר שאני אצטרך אני אוכל לפנות אליה , והיא תעזור לי.
אני אוהבת לראות אותה צוחקת, אני אוהבת לראות אותה מחייכת , אני אוהבת לראות אותה עוזרת, אני מחפשת תירוצים מטומטמים ללכת אליה (יש לה חדר משלה בבית הספר), יש לנו בדיחות פרטיות , היא מאוד עזרה לי בלימודים למרות שהיא לא מלמדת אותנו, היא לקחה אותי על זמנה הפנוי כדי ללמד אותי, ואני יודעת שהיחס שלה אליי שונה מהיחס שלה לשאר הכיתה.
זה הגיע למקרים ממש מוזרים, הלכתי לחדר כושר וחיכיתי שם כדי לראות אותה יוצאת, ותירצתי לה איזה שטות מטומטמת, הלכתי לקניון רק כדי אולי לראות אותה בסופר , לחייך אליה...
שהיא מדברת עם בנות אחרות ממש קשה לי לראות את זה , אני אמצא דרך להדחף לשיחה וכבר מתחילים לשים לב לזה.. אפילו כמה מורות כבר קלטו !
אני מפחדת שהיא קלטה שבאתי למכון כושר בשבילה..
כל העניין מתדרדר.. היא נשואה למען השם עם ילדים !
מה אני עושה ? אני כל הזמן מסתכלת על הפרופיל שלה בווטסאפ רק כדי לראות שהיא מחוברת, לראות שזאת היא מאחורי המסך..
ובבקשה אל תגידו לי פסיכולוג או משהו כי אין מצב שבעולם שאני משתפת את ההורים שלי בזה.
בכל מקום שיש מצב שהיא תהיה בו אני מחפשת את האוטו שלה באטרף, רק כדי להגיד לה למחרת ראיתי אותך בזה וזה..
איך לקרוא לזה ? זה פשוט קשר מיוחד ? הערכה ? הערצה ? (שלי אליה כמובן.)
ועוד פרט אולי חשוב. אני דתייה. היא דתייה מאוד.
שהיא תסיים ללמד אותנו בסוף שנה , מה אני אמורה לעשות?
זה חייב להפסיק , בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות