חוסר מימוש עצמי/פחגים/חרגות

שלום,
אני בת 18 לא ממזמן מלאו לי ,
ואני סף התמוטטות נפשית קשה ,בלי רעיונות של התאבדויות שלא תטעו.
חיי בונים ממלא מטענים רגשיים ונפשים ,עברתי דברים שהייתי ילדה מצב כלכלי דחיה מהחבר'ה ,ואימא שלא היה תמכה בבעיות של בתה כי היה גם ככה על הראש .
אני אחות בכורה ,אין לי חיי חבר"ה ז"א כי הייתי במצבים של חברה ועיניין יותר בכיוון של רשת וחלקם פגשתי במציאות אבל לא זרם .
אני ילדה ביישנית ,פחדנית,ושקטה ,אך מלאת פוטנציאל וחלום ביד כל זה חבוי תחת מסכה שמקרינה דחיה אין לי ככ את האנשים שיראו לי את הדרך להצלחה .
חברים היו לי אבל לא כאלה שאפשר לולות איתם ,אהבה? אף פעם רק אהבות חד צדדיות ומכאיבות . אין לי ככ תמיכה מאף אחד הבית ספר נתן עזרה פסיכולוגית אך פחות תרמה . שלא נדבר שלא הייתי מגיעה הרבה לבית ספר ,כי הייתה לי חברה אחת שמצבהגם ככה היה יותר גרוע משליי ילדה סגורה .ולא יכולתי גם לראות את חיוכים של ילדים מרוחים במציאות וצחוקים ולדעת שאין לי חלק בזה.הרגשתי שונה אני אוהבת דברים שונים, אצלי בבית ספר לא היה גיוון אז פחות וגם אם כן הייתי גרועה בלהיות חברותית "והיי בואי נהיה חברות" חסומה ואני מתחרטת על הרבה דברים שפספסתי בחיי ,שמגיל קטן עשו עלי חרם והייתי מודחקת ופחות רצויה בקרב הילדים .אני לא טיפוס שמחפש שרחמו עליו ,יש לי מטרה בחיים ,אבל אני תקועה אין מי שידרבן אותי "את יכולה "ואת האמונה כן בינתיים אני מדרבנת את עצמי אבל פחות מצליחה .תאמת אמי כבר התייאשה ממני ואחים
קטנים שצופים מהבצד, והפסיכולוגית הזאת פה ושם הייתה נותנת לי תקווה קטנה שהייתה לי פגישות איתה יום אחד בשבוע שעה אחת שלמה , ולפעמים הייתה בוהה התיקרות.
עכשיו לכרגע אני מחפשת עבודה ראשונה ,לא מצליחה לצאת מהפחד ופשוט להכנס ולהגיד אני "מחפשת עבודה" ראיתי שיש לכם מודעת דרושים .הייתי בראיון כבר שאמרו לי "לא" כי הייתי ילדה מיידי עבורם .ופשוט אין לי תקווה בבית אני נחושה להצלחה שאני מגיעה לרגע האמת משתפנת ,מה שנקרא חוזרת עם בזנב בין הרגליים . וכן עושה השוואות עם אחרים איך להם הולך ,ולמה אצלי הכל דפוק ואיטי ולמה גדלתי עם זה מגיל קטן רק עכשיו התעניינתי בעבודה ,בעבר אמרתי לעצמי שזה גדול עלי התחייבות ולצאת מהמקום המוגן שלי ולהשתלב . כל דבר קטן שאני רוצה להעשות איכשהו אמי מערער אותי על זה ומבטים הלא נעימים .אני ילדה עם שכל יש לי חכמת חיים ראיתי דברים ,אני בנאדם נאמן ויצרתי ,אבל מחברי לא קבלתי שום דבר מזה . אני אובדת עצות על קרשים ,לא יודעת איך להיפטר מהפחד שמנע ממני חיים ,ושמחה אני רוצה להיות אדם שכייף ליידו ולא לברוח ,אני רוצה שתהיה לי מסגרת וחברים לבלות עמם ולא לבכות בשקט .. אני רוצה להרגיש שאני חיה . כרגע אין לי מסגרת לא כלום ,יודעת לתת כתף תומכת לאחרים אבל לעצמה פחות .
. מה אני עושה עם כל היאוש הרודף הזה ? אני משתנה שמתי לב לזה כבר אבל עדין תקועה . אין לי מענה או עזרה ואין לי כספים לזרוק על אנשים שיעזרו לי מבחוץ ..אוכלת תסריטים לבד
תודה לעונים .