אני כל כך אוהבת אותה ועכשיו שנגמרת השנה - החיים שלי נגמרים

אז סוף שנה הגיע, ואני מרוסקת מבפנים. קרועה שבורה הרוסה .
היא פשוט כל כך מדהימה ובכל שנייה שאני לידה רק מפתחת אותי ומשפרת אותי. היא פשוט מדהימה !

משהו קטן שכתבתי:
אני לא יודעת איך להסביר את זה
את הלב שעוצר לי בכל בוקר שאני רואה אותך.
את הנשימה שבורחת ממני כל פעם שאת מחייכת אליי.
את היחידה שסומכת עליי ככה , יותר מההורים שלי.
ולא עשיתי את כל מה שעשיתי בשביל הפרס בסוף שנה, עשיתי הכל כדי שיהיה לי סיבה ליצור איתך קשר , לשאול אותך שאלות שאני יודעת את התשובה עליהן רק כדי שתתייחסי אלי.
לראות את החיוך שלך בסוף כל מעשה שביקשת ממני , ללכת למקומות רק כדי אולי לראות אותך.
לבהות בך בכל הזדמנות , לחייך אלייך בכל הזדמנות , למות מבפנים שאת מדברת עם בנות אחרות.
את כל הימים החופשיים שהיו לך , הימים הכי גרועים בכל שבוע. וכמה לא רציתי שיגיע יום חמישי.
וכמה רציתי כבר שיגיע יום ראשון שאני אראה אותך עוד פעם.
היית דמות מרכזית בחיים שלי השנה ושינית אותי לטובה.
את פשוט מדהימה. בנונשלנטיות שלך , היכולת המדהימה שלך לסמוך עליי ולהפקיד את החיים שלך בידיים שלי. ידיים של ילדה שנחבאה אל הכלים עד שגילתה אותך.
ידיים של ילדה אדישה לשעבר שלימדת אותה להרגיש ולאהוב.
אני כל כך אוהבת אותך.
את פשוט מדהימה ולא אכפת לי מה יגידו , אני רוצה להיות לידך בכל רגע נתון.
הבקשה הכי קשה שתהיה לך - אני אלך עד סוף העולם בשבילך! בשביל החיוך שלך !
זה משוגע אני יודעת.
אבל אף פעם בחיים לא הרגשתי ככה למישהו.
שהלב עוצר שאת קוראת בשם שלי , שאת מחייכת אליי , שאת צוחקת מהבדיחות שלי. שאת משבחת אותי. שאת משבחת אותי בפני מורים אחרים.
ולא אכפת לי לקבל ארבעים בכל מקצוע אפשרי בתעודה לא מזיז לי ! העיקר שתאהבי אותי , שתזכרי אותי, שתחשבי עליי.
את המספר אחת שלי בכל מחשבה, בכל דבר. ואת מורה מדהימה.
לא הייתה ולא תהיה לי מורה כזאת שמשקיעה כל כך הרבה בתלמידות שלה , שדואגת להן כל כל הרבה . שסומכת עליהן כל כל הרבה.
אני כל כך כל כך אוהבת אותך.


אני פשוט מרוסקת מבפנים.
החופש מגיע למרות שכל כך לא רציתי ! ותמיד הייתי ילדה שספרה את הימים עד לחופש עד שהגעתי לתיכון והתמזל מזלי ללמוד בכיתה שלה.
יכול להיות שביום שני זאת תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותה עד לשנה הבאה , ושנה הבאה תהיה לי פחות תשומת לב ממנה. אני פשוט כל כך אוהבת אותה אני רואה בה אמא שנייה , מתביישת להתוודות שלפעמים גם אמא אמיתית. שרע לי אני רק מסתכלת על התמונה שלה ואני נרגעת.


מה דעתכם ? אני חולה אני יודעת את זה . פשוט הייתי חייבת להוציא את זה מעצמי. אני שבר כלי ! אני אשתגע בחופש בלעדיה , בפסח בקושי החזקתי מעמד אז חודשיים בלי הריח שלה ?? בלי החיוך שלה??
בלי המגע שלה? אני חולה בראש זה כבר מזמן עבר את גבול הנורמלי הייתי חייבת לפרוק.
מה דעתכם?