עוברים לתיכון וקשה להיפרד מאותו הילד שישב לידי

היי, זה יותר פריקה משאלה,
רק מציינת שבאוקטובר אחגוג 14 .

השנה סיימתי כיתה ח' , ובעיר שלנו :
יסודי זה כיתות א'-ח'
ותיכון זה כיתות ט'-יב'.
מה שאומר שאני עולה לכיתה ט' ואני נפרדת מהשכבה ומהכיתה שלי לאחר 8 שנים יחד.
השנה ישבתי ליד ילד מקסים.
המורה העבירה אותי ליידו שבוע לאחר תחילת הלימודים (תשע"ו) ומאז לא העבירה אותנו,
ככה עד סוף השנה, לא נפרדנו מלבד חגים וחופשות...
ואין לי באמת איך להסביר את השנה שעברה עליי ,
ובמחשבה שניה - אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
עברתי שנה קשה שבה עברתי תהליך שיקום לאחר מעשים,מחשבות וכוונות אובדניות,
טיפולים פסיכיאטרים ופסיכולוגים וכדורים לשיפור מצב הרוח ודיכאון.
-עכשיו הכל בסדר!-
כל זה יחד עם לחץ מטורף של לימודים לקראת התיכון שאליו אנחנו שואפים , ככל שהציון טוב יותר - כך התיכון טוב יותר ויש יותר סיכוי שנתקבל לתיכון שאנחנו רוצים .
זה היה ממש קשה להתמודד עם הכל ,
הוא עזר לי בצורה כ"כ משמעותית ,
לימד אותי דברים שלא הבנתי והיה לי קושי בהם , נתן לי מוטיבציה , שיחות עידוד והוא היה לי כאוזן קשבת .
הוא לא נתן לי לוותר ,
לא נתן לי להרים ידיים .
שיתפתי אותו במה שעברתי ,
במה שאני עוברת ,
ובעתיד שאני שואפת להיות בו ובמה שאני רוצה להיות.
לפעמים הוא הבין שמשהו לא בסדר אפילו בלי שאדבר,
הוא הקשיב,
הוא נתן עצות , הוא אמר את מה שהוא חושב על אותה סיטואציה ,
ולפעמים , כשכבר לא היה לו מה לומר או להגיב , גם בשתיקה הוא רצה לעזור.
אני יוצאת לדרך החדשה שלי עם מאגר ומטען של שיחות מלאות משמעויות שדיברנו בשנה האחרונה,
גיליתי ולמדתי ממנו, שלהיות אדם מלא ערכים חשוב אולי יותר מלשאוף רק להישגיות.
ובנוסף למדתי גם על עצמי.
הייתה לי הזכות לשבת ליד ילד מיוחד כמוהו.
כשעברתי לידו לא עלתה בי המחשבה שבכלל אתחבר אליו .
ועכשיו?
עכשיו אני מוצאת את עצמי בוכה . שוב...
אנחנו הולכים לתיכונים שונים ,
הוא לתיכון גדול ואני לתיכון קטן יותר שבו אני אמצא את עצמי יותר,
הוא הסיבה היחידה שאני מרגישה לא שלמה עם ההחלטה שלי בנוגע לבחירת התיכון.
ואם אני לא רוצה להיפרד?
ואם אני לא רוצה לעזוב?
(זה לא שיש לי ברירה...).
איפה אני אמורה לחפש את המילים הנכונות להיפרד?
ויש דברים שרציתי לומר ולא הספקתי,
ויש דברים שאינם מובנים לי ושאולי לא אבין לעולם.
ולא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי, ובדרכים שכן הלכתי טעיתי - ולא פעם אחת,
אבל הוא לימד אותי שזה בסדר, שאנחנו בני אדם ושמותר לנו לטעות.
וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות ולא הכי הסתדרנו,
עדיין אהבתי אותו, והיה לנו טוב,
וגם כשהיה לנו רע קצת,
אהבתי אותו לא פחות.
ויש מקומות שאתה עובר בהם ונשאר ,
אתה נשאר כי טוב לך שם - וקשה מאוד להמשיך הלאה.
ויש אנשים שאתה נקשר ולומד לאהוב,
וגם כשאתה ממשיך הלאה , אפילו שזה בלי הרבה ברירה,
האנשים האלה..
הם ממשיכים איתך עמוק בלב ובזכרונות.