איזה טעם יש בחיים עלובים שכאלו?

אוקי אני יתחיל מזה שאני אדם בודד. נורא בודד.
לא יכול יותר עם תחושת הבדדידוותתת הזאאתת!! מרגיש שעוד מעט משתגע ומתנוון שכלית.

יש לי חברים אבל הם לא חברי אמת.
מתקשרים אלי רק שצריכים משהו , או פעם ב5 סופש"ים שהם נזכרים שאני קיים.

ואני נראה טוב מאוד הרבה מעל הממוצע, בנוסף לזה גבוה (1.85) ושומר על כושר גבוהה מאוד.

אין לי בעיה לפתוח שיחות עם אנשים אני ממש לא מתבייש, גם לא עם בנות.
אני גם בנאדם מצחיק מאוד מצחיק שמתחבר לאנשים,ואני חריף שכלית (לפחות אני אוהב לחשוב כך)

אני לא אומר את זה כדי להשתחצן או משהו אני ממש לא בנאדם שחצן,אלא כדי להסביר לכם עד כמה משהו אצלי דפוק ,כי משום מה אנשים לא רוצים להיות בקרבתי.
לא נשים ולא גברים.

וזה לא היה תמיד ככה ,פעם הייתי כל היום בחוץ עם חברים,חי את החיים נהנה.
היום נאדהה ואני לא מבין למה.

כשהייתי בצבא שירתתי כלוחם ביחידה מובחרת. כל פעם שהייתי חוזר הביתה הייתי בחדר כל היום ,כי אין לי עם מי לצאת , ככה כל הזמן .
רק מדי פעם יוצא עם חברים פה ושם.

וכל פעם כשהיינו חוזרים לבסיס ,כשהיו שואלים אותי איך היה סופ"ש,הייתי ממציא סיפורים מפה עד הודעה חדשה,כדי שלא יחשבו שאני מסכן.

בצוק איתן כשהיינו בעזה וחזרנו לארץ,כולם התקשרו למשפחה ולחברים.
ואני התחמקתי תמיד מהאזור מהבושה שאין לי למי להתקשר,כי אפילו עם אמא שלי אני בקושי מצליח לתקשר(מסיבה שלא קשורה אלי).

תמידד התחושבת הבדידות הארוררה הזאת פוגשת אותץי בכל מקום.

וגם אחרי הצבא כשרציתי לטוס ,לא היה לי עם מי.
ואני אחד שאוהב לצאת,לטרוף תעולםם!

ואני לא מבין למה אנשים לא אוהבים אותי ומרגיש פשוט עוינות מצידם.

שלא לדבר על בנות שכמובן לא הייתה לי חברה בחיים.
ואני מת כבר שתהיה לי חברה כדי לצאת מהבדידות המסריחה הזאתת
אין לי בעיה לגשת לבנות ,תמיד מדבר איתן צוחק איתן בכיף, ומראה גם רצינות.
אבל שאני אומר לבחורה שאני מעוניין בה,תמיד אני מקבל דחייה,בתירוצים כאלו ואחרים. ככה כל החיים שלי.

ואני הכי לא מהסוג הלוחץ והחופר , בקטע הכי יפה.

בהתחלה חשבתי שזה אולי בגלל שאני משדר ביטחון,אבל אחרי זה אמרתי לעצמי שאין לזה שום קשר זאת פשוט עובדה פשוטה,אני אפס.

ואני ממש לא אומר את זה מהמקום שמחפש רחמים ,אלא אני פשוט אפס.

חתיכת כלומניק, כל היום הדברים היחידים שאני עושה זה עובד,חוזר הבית,הולך לחדר כושר,חוזר הבית. ולא עושה כלום . עד שמגיע סופש,ולא עושה כלום בסופש.

ותאמינו לי שנלחמתי בזה המוןןם הייתי אפילו יוצא לבדי , אפילו שזה היה נראה מגוחך,העיקר לא להרגיש את הבדידות הנוראית הזאת...

אני ממש סובל ולפעמים אני בוכה בגלל החרא הזה למרות שיש לי אגו גדול בקטעים האלו,והפעם האחרונה שבכיתי בגלל משהו שהוא לא זה ,זה היה לפני הרבה זמן.


אבל הקטע הזה פשוט שובר אותי ככל פעם מחדש .

איזה מן חיים אלו? אני לא מכיר אף אחד שיש לו חיים כאלו עלובים.
אפילו ההורים שלי יוצאים יותר ממני. לכלב שלי יש יותר חיי חברה ממני.