היי. עברתי לבית ספר חדש לא מזמן.
נחזור קצת אחורה. היה לי קורס של שבועיים לפניי תחילת בית ספר עם הכיתה שלי, ולא הלך לי טוב מבחינה חברתית. כמה בנות רכלו עליי ודיברו עליי מבלי להכיר אותי, כולן שפוטות של ילדה אחת שיצאה עליי מבלי סיבה.
אוקיי, אז נגיע לחלק יותר חשוב; יש לי חרדה חברתית. כל פעם כשאני מדברת עם אנשים אני משפילה את הראש, לפניי דיבור מול קהל אני רועדת וגם לפניי כניסה לבית ספר, אני מפחדת נורא ממה שחושבים עליי וקופאת. יש פעמים שאני אפילו מקבלת רגליים קרות ובורחת או פשוט נמנעת מלדבר ולענות לאנשים. יש עוד כמה דברים אבל אין לי כח להרחיב.
בקיצור, ביום הראשון ללימודים נורא השתפנתי לפניי הכניסה. הלכתי לבד וזה נורא הכאיב לי וכשנכנסתי הרגשתי כל כך מובכת. אחריי זה הייתי בכיתה ואותה הילדה עם השפוטות השפילה אותי וכולם צחקו עליי, ואז יצאתי מהכיתה והיועצת אחריי. היא עשתה לי הרבה יותר פדיחות והכניסה אותי לכיתה כשיש לי דמעות, ואז שאר הכיתה צחקה אפילו חזק יותר.
כל היום כל כך פחדתי וכשחזרתי הביתה פשוט בכיתי בלי הפסקה. ביום שישי לא הלכתי וביום ראשון גם לא. היום אמרתי לאמא שלי שאני אלך אבל הגעתי לבית ספר ושוב ברחתי חזרה לבית שלי.
אני מדוכאת וכ"כ קשה לי. מרגישה כ"כ חרא ואני לא חושבת שאתמודד עם השנה הזאת. אף אחד לא מבין אותי וכולם עושים מהבעיות שלי סתם שטויות, והפסיכולוגית גרמה לי להרגיש הרבה יותר גרוע עם עצמי.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת להכיל את הכאב יותר ונמאס לי כ"כ, נמאס לי. אני שברירית ברמות ואני יכולה להפגע מכל שטות.
כולם חירטטו לי שאני צריכה לאהוב את עצמי ובלה בלה בלה ולהגיד שאני מדהימה, אבל זה שטות. זה לא נכון בשיט. זה שאני "אוהב" את עצמי לא יגרום לאחרים לאהוב אותי. ולעזאזל נמאס לי כבר, בא לי למות ואני מרגישה כל כך רע. קרו לי עוד אירועים מעציבים לאחרונה ואני מרגישה שאני יכולה להתפרק כל רגע...
מה אני יכולה לעשות? איך להתגבר ולהצליח לקום לבית ספר מבלי לבכות ולכעוס? איך אני אשרוד את השנים האלו במקום שלא סובלים אותי בו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות