כל חיי התעללו בי, איך להתחיל מחדש?

שלום לכל אנשי askpeople!
אז ככה...
מאז הגן ועד סוף י"ב תמיד הייתי אדם סגור.
די לבד.
ותמיד עם אוזניות בפול ווליום כדי להתנתק מהסביבה.
בגן כמעט ולא היו לי חברות בגלל שלא ממש ידעתי עברית, לקח לי כמה שנים ללמוד, אז תמיד ביליתי עם כמה בנות בלבד.
מכיתה א' ועד ו', תמיד הייתי ילדה שקטה, היו כמה בנות שביליתי איתן, אבל כשהייתה קבוצה גדולה של אנשים.
ככה לא ממש היו לי חברות.
וגם החרימו אותי די הרבה, ובאמת שבלי סיבה.
וסבלתי מכמה מקרי אלימות נגדי.
אז ספרתי את הימים כדי לעבור לכיתה ז' ולהתחיל התחלה חדשה.
ביום הראשון הייתי השקטה בצד, הצלחתי להתיידד עם מישהי אחת.
במהלך ז' ח' היו לי כמה חברות, אך עד מחצית ט' נותרתי די לבד, כי כמה עברו בית ספר, כמה ניתקו קשר, וליד קבוצה הרגשתי לא שייכת ולא הצלחתי להתחבר.
ובמשך ז' עד י"ב אנשים תמיד העליבו אותי, צחקו עלי בכל צורה אפשרית, העליבו כל חלק בגוף שלי ובי, זרקו עלי דברים, וישבו 2 מטר ממני וריכלו עד כמה מסכנה אני (משלב זה האוזניות אף פעם לא ירדו מהאוזניים).
עברתי גם דיכאון שפשוט לא יצאתי מהמיטה במשך זמן רב.
ומאז כשהגעתי לכל מסגרת, תמיד הייתי עם אוזניות, ושנאה בלב לאנשים.
כשהייתי בלימודי ערב (כיתה ט' או י') הצלחתי בערך להתחבר לשתי בנות, אך בסוף הלימודים הקשר לא שרד.
עכשיו כשהגעתי ללימודי התאוריה לנהיגה לצבא הייתי עם קבוצת אנשים, הייתי בצד, וכל אחד שפנה אלי בליבי הייתה מחשבה שמטרתו היא לפגוע בי.
לכל קבוצת אנשים שהגעתי אחרי זה, תמיד הייתי בצד ולא מסוגלת להתחבר, וגם חסרת ביטחון עצמי, במיוחד לגבי המראה שלי.
החברים היחידים שאני מסוגלת לדבר איתם, הם אנשים שפגשתי דרך האינטרנט ונפגשנו במציאות בערך 5 פעמים, וגם לזה לקח לי זמן להתרגל.
אבל בעקרון, אני חסרת ביטחון לגבי המראה שלי (הילדים בשכבה עשו באמת עבודה טובה בלגרום לי להאמין שאני היצור הכי גועלי בעולם), אני כמעט ולא מדברת עם אנשים (מאז ומתמיד...), אני רגילה להיות סגורה בתוך עצמי עם המוזיקה שלי, אני לא מתחברת לאנשים וקשה לי איתם.
בעוד חודש ומשהו אני מתגייסת.
אני מפחדת שממש יהיה לי קשה במהלך השירות הצבאי.
ואני עוד יותר מפחדת מהבדידות כי אין לי בית לברוח אליו, ושאנשים פשוט יצחקו עלי שני מטר מאחורי הגב.
אני בחיים לא יצאתי למועדון או למסיבה, בקושי התחברתי לאנשים, ותמיד שתקתי.
מה אפשר לעשות כדי שאני לא ארגיש רע בזמן השירות הצבאי? כדי שאני לא אטבע בדמעות של 'אני רוצה הביתה כי רע לי פה' כי הפעם אין לי בית? כדי לא להיות לבד כמו כל חיי וכדי לא לפחד מאנשים חיים?
פסיכולוג או סדנה או משהו זאת לא אפשרות, להורים אין כסף לזה וגם לא יהיה, וגם לי אין...