בת 25 ומתנהגת כמו ילדה ואני אמא!

היי
אני אישה צעירה וחרדית נשואה עם תינוק בן שנה וחצי. ובת 25. כל חיי עברו עליי ללא חברות הייתי נערה עם דימוי עצמי נורא נמוך והתחתנתי מתוך אותו הדימוי העצמי, ויש לי הרבה אחים ואחיות שלהם יש דימוי עצמי גבוה , כאילו, אני הכבשה השחורה בוא נגדיר...
עכשיו. מה שקורה זה, שכל חיי חשבתי לעצמי לא נורא שאני יושבת לבד באוטובוס, או לא נורא שאני לא נבחרתי לשום תפקיד, החיים האמיתיים מתחילים אחרי החתונה.. ובאמת אחרי שהתחתנתי הרגשתי כאילו אני ממריאה לעולם חדש ומעניין, עולם שמותר לי לחבק גבר שהוא עוד שלי ממש, עד שהתחתנתי לא דיברתי עם אף אחד אפילו לא בני דודים, זה בגלל שהייתי ביישנית מעבר לשמירת תורה ומצוות, יש בנות חרדיות שכן מדברות עם בני דודים שלהם ,כאילו זה לא קשור, בקיצור, מה שקרה זה שנפתחתי , ופתאום איכשהו נפתחתי כאילו..יותר מידיי ..אני מתכוונת שאני מדברת עם בעלי יותר מידיי, אני מדברת עם השכנות יותר מידיי, עם נשים בגינה אני מספרת על עצמי ואני לא יודעת מה עובר עליי...בעלי התחיל להעיר לי שאני יותר מידיי שופכת דברים על עצמי, ואני ממש לא מבינה מה קרה לי...הייתי כל כך ביישנית, לא העזתי לדבר עם הילדה שלידי בספסל הלימודים, ופתאום אני מזמינה אורחים, מספרת בדיחות, צוחקת בקול, משתוללת עם הילד בגינה הציבורית מתיזה איתו מים ומשחקת עם עוד ילדים סתם כך, בעלי אומר שאני מתנהגת כמו ילדה בת 13..ואני מרגישה שזה נראה לי דיי נכון, כאילו, כל חיי הייתי ילדה בודדה, ופתאום יש לי בעל וילד זה עושה לי אושר גדול וזה גורם לי להתחיל לחיות מחדש חיי חברה שלא טעמתי מעולם, הבעיה היא שבעלי ועוד בנות מהעבר מסתכלים על זה בצורה עקומה ובעלי אמר שמרננים עליי שנהייה לי בעיה נפשית..
ואני לא מסוגלת להסביר לו, מרגיש לי שהוא יזלזל בזה שהייתי כביכול "דחויה".
וזה האמת, אף פעם לא הזמינו אותי למסיבות , לא התקשרו סתם כך, זה אמת.
מעבר לזה, המון פעמים השפילו אותי בסמינר - כן כן, חולצה תכלת..חצאית כחולה ...שיער אסוף ...הייתי נראית בדיוק כמו כולן, אולי לא יפיפיה במיוחד אבל חמודה וביישנית..והן , הבנות העדינות האלו, היו ממררות לי את חיי החברה - אבל זה כבר סיפור אחר , שקשור לסמינר דווקא, שזה גיל 14-18
בכל מקרה, מה אתם אומרים, יש לי סעיף? או שזה דבר נורמטיבי לחלוטין כמו שאני חושבת - שיש לי חסכי ילדות ואני משלימה אותם בכל מחיר..?
זה שאני אוהבת ילדים בכל ליבי- אוהבת לקלוע צמה , אוהבת לשחק איתם אמת וחובה, אני גם סייעת בגן ואני ממש חלק מהחברה.....

נא אימרו לי : כדאי להסביר לבעלי מה עברתי בילדותי ובכל חיי?
או עדיף לשתוק- כדי שלא יזלזל בי חלילה?

וזה שאני בת 25- למה זה מחייב אותי להיות גדולה ורצינית? כל חיי הייתי ילדה רצינית , בוגרת, סופגת בשקט ומתגברת, בולעת את העלבונות ולא אומרתדבר,
היום פתאום אני ההיפך הגמורה...

אני מרגישה כמו ילדה בת 14....