אני שונה? אני לא בסדר?

שלום לכולם,
לא יודע אם לקרוא לזה שאלה, פריקת מחשבות או אולי ייעוץ ?
אני החלטתי להשתמש באתר הזה כדי לשפוך דברים שיושבים לי על הראש ולהבין אולי, איכשהו, אם אני היחיד שחושב ככה.
אני אציג את עצמי דבר ראשון, שמי נדב, אני בן 22, שירתתי כמפקד ביחידה קרבית, השתתפתי במבצעים, קווים, אימונים, מלחמה והרבה חוויות שכנראה יחרטו לי תמיד בזיכרון.
תמיד הייתי ילד ביישן, בעל ביטחון עצמי, אף פעם לא הייתי מוגדר בבתי ספר מיסודי ועד תיכון כחנון, ערס, מוזר או כל הגדרה טיפוסית אחרת. הייתי אחר.
תמיד היה לי קליק טוב עם כולם, לא היה לי שנאה, מתח או ויכוחים.
אבל תמיד היה בי חלק שפשוט לא אהב אנשים.
שלא תבינו לא נכון, אני מאוד נחמד, היו לי מערכות יחסים ( לא מוצלחות, כן ?), יש לי חברים שיקריבו הכל בשבילי.
אבל אני תמיד מתאכזב מחדש.
מכירים את זה שאתם נותנים כל כך הרבה, לאדם שצריך לקבל הכי מינימום מכם ?
ואז ברגע שאתם הכי צריכים אותו, אתם מקבלים יריקה ענקית ממש בין העיניים.
הכל מתפוצץ. ואתם שוב מאבדים את התקווה הקטנטנה הזאת שיושבת במעמקי הלב שלכם לעוד אדם שלא העריך את הנתינה שלכם, הרי זה הטבע של האדם, אנחנו מעריכים רק אחרי שאיבדנו.
יש לי מודעות עצמית, אני יודע שאני נראה טוב. לא מושלם, אבל תמיד הוחמאתי וחוזרתי מהמין השני ( אפילו מהמין הגברי. ). הציעו לי פעמיים להיכנס לסוכנויות דוגמנות וסירבתי מהסיבה שזה פשוט לא אני. הכסף טוב אין ספק, אבל זה לא אני.
אני אף פעם לא מתחיל עם בנות. אני תמיד ארגיש שאני מטריד, או מציק.
בנות מתחילות איתי, מחייכות, מנסות, אבל אני לא עושה צעד. אני מחייך כמו טיפש ומוריד מבט כאילו עבר לידי עוד אדם. אולי זה מטראומות העבר, בגידה קשה שחוויתי אחרי קשר של שלוש שנים, בגידה שקרתה ממש מיד אחרי ששבתי מהמלחמה שסגרתי בה 80. ( מאמין שחלקכם נתקלתם בפוסט הזה בעבר באתר. ) או שאני סתם מחפש תירוצים ואין לי אומץ לגשת או להתחיל באמת קשר.
אני לא אדם של סטוצים, כי אני שונא אקטים חסרי פואנטה.
לא אשקר, סקס יכול להיות הדבר הכי מדהים שיש. מגע, משיכה, מבט, כוחניות ואורגזמה, אבל בסטוץ ? כן, גם אני חוויתי סטוצים, כי הייתי נער כמו כולם שגם רוצה לחוות הכל, להגיד שנהנתי ? באותו רגע ברור, שנייה אחרי ? לא.
לא הבנתי למה עשיתי את זה, לא הבנתי מה אנשים מוצאים בזה ולא הבנתי מה הטעם לעזאזל.
אני יודע שהרבה עושים את זה בשביל ריבאונד, הרבה בשביל להשכיח כאב של האקס/אקסית והרבה פשוט אוהבים סקס חסר משמעות וזה בסדר, כן ? זה האדם.
אבל על מי אנחנו עובדים חוץ מעצמנו ? את או אתה תשכב עם אישה או גבר, יכול להיות לילה מדהים, היא תהיה הכי יפה ומושכת שיש, אתה תרים מכנסיים וזה לא יהיה כמו בעבר עם האהבה שלך, או האהבה העתידית.
את רק תשקעי יותר בדיכאון, כי לא תמצאי את מה שהיה בו, ואני מדבר על מי שאהבת.
את תשקעי יותר בדיכאון כי את פשוט תרגישי זולה יותר ואת לא זולה באמת, את מחפשת את השקט הנפשי שלך, מחפשת לחיות שוב.
אני כל כך מבלבל ת'מוח כאן, אני אפילו כותב נושא מסויים, אני מקליד מה שעובר לי בראש.
עוד נושא לא קשור, בצבא למדתי את הערך האמיתי של המילה "חבר". אני למדתי את לעשות את ההפרדה בין "חבר" לחבר'ה". הרבה לא באמת יודעים לעשות את ההפרדה הזאת, וזה כל כך דק.
כן, כואב לי על אנשים שחושבים שיש להם כל כך הרבה חברים שהם בעצם מוקפים "בחבר'ה". אבל מה אכפת לי ? זה החיים שלהם, לא שלי, למה שאקח אחראיות על זה בכלל ?
וזה מביא אותי לתכונה של דאגת יתר, אכפת לי יותר מהאחר מאשר שאכפת ממני. וכמה אנשים מאיתנו עם התכונה הזאת נכוו או נפגעו בעבר ? הרבה. ואני בטוח שחלקכם מתחברים למשפט הזה.
אסיים כאן, כי אני לא אחפור, אכתוב בקצרה עוד כמה נקודות שמפריעות לי. אולי אני לא היחיד ?
מפריע לי שהפייסבוק והאינסטגרם כל כך צבוע ואנשים מציגים פוסטים כמה טוב ושמח להם, שבאמת עמוק בפנים הם סובלים מכל רגע ועוברים כל כך הרבה.
גם אני צבוע, גם לי יש פייסבוק ואינסטגרם, אבל אני אעלה תמונה שטוב לי כשלא טוב לי באמת.
אני לא אעלה תמונה שלי עם שמעון פרס, עם כמה שאני מעריך את ההיסטוריה שלו ואת המורשת שלו ואת העבר שלו שאני באמת מעריץ, כדי לבכות עליו בפייסבוק כדי לסחוט לייקים, כי מי אני בכלל ? אנצל אדם מת כדי לסחוט לייקים וכדי להיות דמות משמעותית בפייסבוק כדי שאנשים יסתכלו עליי ?

עשיתי מלא בלאגן בפוסט, אבל לא מאמין שיש חוקים באתר הזה.
תודה למי שבאמת קרא ויגיב, אני באמת מעריך את זה.
אני לא בן אדם שונא, אני לא בן אדם רע, אני בן אדם שמחפש שקט נפשי.
ומי לא מכיר את התכונה הדפוקה הזאת שרוצה לחנך את העולם ורודפת צדק ?
שמי אינו נדב אגב, שמי אחר לגמרי.
מי שמעוניין לדבר יותר לעומק אני כאן, וגם יוכל לגלות את השם האמיתי שלי.
תודה.