שלום!
אני כיתה ט' ואני נכנסתי לדכאון של ממש לפני שנה והייתה לי חברה ששיתפתי אותה בזה והיא עזרה לי לצאת מזה. הדיכאון הזה כביכול הוא מבוסס על כמה שאני לבד וכמה שאפחד לא אכפת לו ממני, וזה הגיע למצב של מחשבות אובדניות. ניסיתי לשתף את אמא שלי בזה ובאותו זמן היא הייתה עצבנית על משהו אז היא הוציאה את זה עליי. שיתפתי את חבר שלי בזה, והוא עזר לי פעם אחת והוא כבר שכח מזה, שיתפתי את החברה הכי טובה שלי שקצת התרחקה ממני, והיא אמרה לי את לא לבד וזה שטויות את איתי והיא בכלל לא איתי בבצפר בקושי. ישלי עוד חברות פשוט הן מרוחקות ממני ואני לא סומכת ככ עליהן. בבית ספר אני לבד ויש לי שלושה ידידים ששיתפתי אחד מהם ולפעמים הם עוזרים לי ובאים אליי בהפסקה ויושבים איתי. הבעיה שלי היא שאני יודעת להסתיר רגשות טוב מדי. אני לא בוכה בפומבי, אני לא מראה עצב אני תמיד מחייכת ומראה שהכל טוב ואני מאושרת, אבל אני לא . אני הכי ילדה שצריכה תשומת לב אבל אף אחד לא נותן לי אותה.
אם שואלים אותי אם הכל בסדר , אני ישר עונה הכל בסדר ומחייכת חיוך מזויף אפילו אם אני רוצה להגיד שהכל לא בסדר. זה כמו רפלקס כזה. קשה לי מאוד. ואני לא יודעת איך להרים את עצמי חזרה אפילו שאין לי אף אחד. אשמח אם תעזרו לי!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025