אמא שלי היא האדם שאני הכי מעריצה בעולם. באמת. אני כל יום מחדש מודה לעולם על מה שקיבלתי ועל ההורים המדהימים שלי ואני באמת מעריכה אותה מאוד.
אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי מידי פעם חווה התקפות זעם. בתור ילדה קטנה ורגישה אני זוכרת איך הייתי נפגעת ממנה בכל פעם שזה קרה וכמה הייתי בוכה. היא הייתה צורחת עליי בלי הפסקה (על ילדה קטנה, ולפעמים גם על שטויות) ואומרת דברים שנחקקו לי בראש.
לא מעריכה, טיפשה, מגעילה, לא שווה התאמצות.
ואני זוכרת איך כל פעם מחדש או שאני הייתי זאת שמבקשת סליחה רק כדי לסיים את הריב (ולא בגלל שבאמת הרגשתי רע עם מה שעשיתי), או שהיא הייתה מבקשת סליחה. ואז היתה עושה את זה שוב בהזדמנות אחרת.
אפילו היום, כשאני כבר בת 15, זה עדיין קורה לה. היא בעיקר מתפרצת על האחים הקטנים שלי ועל אבא שלי שלרוב הם באמת לא עשו משהו שמצריך התנהגות כזאת, אבל גם עליי לפעמים.
לפעמים כשהיא באחד מהתקפי הזעם שלה היא זורקת דברים של אבא שלי. סתם ככה, זורקת אותם לזבל ונהנית מזה שהוא מתעצבן עליה בחזרה.
לפעמים כשהיא מתעצבנת על האחים שלי ולי אין מה לעשות חוץ מלשמוע את הצרחות שלה והבכי שלהם, אז אני מסתגרת בחדר, שומעת מוזיקה ומחכה שזה יעבור.
היא גורמת לי לבכות. ואני אמורה להיות ילדה חזקה. אבל אני לא. ואני כבר לא יכולה יותר.
אני אוהבת אותה מאוד ואני לא רוצה לריב איתה אז אני מנסה כמה שפחות להיות בקרבתה כדי לא ליצור ריבים. אבל אני נערה בסך הכל, וכמה אפשר?
אני גם לא רוצה שהאחים הקטנים שלי יגדלו להיות אנשים שפוחדים מאמא שלהם, כמוני.
אני כבר מיואשת.
מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025