אני רואה את עצמי כאדם חופשי אך נתקל בביקורת וזלזול מצד החברה

היי לכולם, רציתי לשתף אתכם בקושי שאני עובר בשנים האחרונות. מאז ומתמיד הרגשתי חריג או שונה ביחס לסביבה וזאת כיוון שאני מעדיף לחיות ולהתנהג בהתאם למה שמתאים לי ופחות מנסה להשתלב בחברה או להתנהג על פי תכתיבים של החברה. ז"א, אני חיי את החיים שלי אך כמובן שאני שומר על חוקים ונורמות חברתיות בסיסיות. למשל, בתקופת בית הספר הייתי נעדר הרבה כי זה פשוט לא עניין אותי. זה היה בזבוז זמן מבחינתי והעדפתי לעסוק בדברים שאני אוהב מאשר לשבת משועמם בכיתה. לאחר לחץ מצד ההורים ובית הספר הגעתי לשיעורים בלית ברירה אך במקום ללמוד הייתי יושב בצד, כותב סיפורים ומצייר. בסופו של דבר סיימתי בקושי את הבגרות והמשכתי הלאה בחיים. עשיתי תואר בפסיכולוגיה כי זה עניין אותי בעוד שניסו לדחוף אותי ללמוד משהו פרקטי יותר שקשור למחשבים.

לאורך כל תקופת הלימודים וגם אחרי הלימודים (עד היום) אני עובד בעבודות מזדמנות. ברגע שאני מרגיש שלא טוב לי אני קם והולך ומתחיל עבודה אחרת. כולם אומרים לי שחשוב שתהיה לי יציבות תעסוקתית אך זה מגוחך מבחינתי. למה לסבול במקום עבודה אם אפשר למצוא מקום עבודה אחר ולמה להשקיע במקום עבודה אם יכולים לפטר אותי תוך יום? בעשר השנים האחרונות עברתי המון מקומות עבודה וזה ממש לא הפריע לי. להיפך. אני משתלב מהר מאוד במקום עבודה, פיתחתי יכולות שונות ויש לי את האפשרות לעזוב מקום עבודה שלא טוב לי בו וגם לא לעבוד אם בא לי או לעבוד מעט שעות. כדי שאני איהנה מהחופש הזה, אני חוסך כסף מידי חודש כך שאני יכול גם לא לעבוד חצי שנה ועדיין לחיות טוב. היום אני כבר שנה וחצי במקום עבודה אחד, עובד בחצי משרה ויחסית טוב לי. אני מחשיב את עצמי כאדם חופשי, אני לא עבד של אף אחד, אני עושה מה שטוב לי ואני לא אצא לרחובות רוטשילד להפגין כי אין לי סיבה לכך. אמנם אני חי בצנעה וכמעט שלא מבזבז כסף על דברים מיותרים אלא על דברים בסיסיים כמו דירה, רכב, אוכל, בילויים מידי פעם ותחביבים (כמו למשל קניית ספרים) ואם יש לי הוצאה דחופה או בלתי צפויה יהיה לי בדרך כלל את הכסף הדרוש לכך.
במשך השנים פיתחתי לי המון תחביבים ותחומי עניין שכמעט ולא דורשים הוצאה כספית כך שאני עוסק רוב הזמן בעשייה. המטרה שלי היא בסופו של דבר ליהנות כמה שיותר בחיים ולהתפרנס מהתחביבים שלי כך שאני אוכל להרוויח כסף מדברים שאני נהנה לעשות אותם בכל מקרה.

הבעיה היא שהסביבה שאני חיי בה לא מקבלת את צורת החיים הזו שנחשבת לחריגה ביחס למה שהחברה מכתיבה לנו. למשל, אני מרגיש שהמשפחה שלי מאוכזבת ממני וחושבת שאני סוג של קמצן מתבודד שבורח מהחיים ה"אמיתיים" ומחפש כל הזמן את הנוחות מאשר להתמודד עם המציאות ה"קשה" וה"מורכבת". היו לא מעט מקרים שההורים שלי ישבו איתי לשיחה ואמרו לי שהם לא מרוצים מההתנהלות שלי. שאין לי עבודה מסודרת, שאין לי אישה, שאין לי ילדים, שאני גר בדירה "עלובה", שאני לא "מסודר בחיים" והזמן עובר ואני כבר לא צעיר והנה גם הבת של השכן התחתנה וזה התחתן וההוא התחתן ולמי אכפת! אני גם לא רואה את עצמי מתחתן בזמן הקרוב ומביא ילדים לעולם כי זה לא נראה לי מתאים גם מבחינת ההשקעה הדרושה לכך וגם מבחינה כספית אך כן הייתי רוצה להיות בזוגיות. בנוסף הם גם ניסו לעודד אותי כמה פעמים לטוס לחו"ל ולראות עולם, גם על חשבונם, אך זה לא מעניין אותי ומרגיש לי מיותר. הייתי לפני מספר שנים בחו"ל וזה הספיק לי לעת עתה. אני מרגיש שאני סוג של "כבשה שחורה" של המשפחה. האחים ואחיות שלי כביכול "מסודרים" בחיים. יש להם ילדים, הם עובדים קשה בעוד שאני מקדיש זמן לפנאי ונהנה מהחיים.

הקושי הוא שמצד אחד, אם אשנה את סגנון החיים שלי כפי שהחברה מצפה ממני יהיה לכך מחיר כבד של איבוד החופש ופגיעה באיכות החיים אך מצד שני גם לחיים שלי כרגע יש מחיר, לא רק ביחס המשפחה כלפי אלא גם בתחום הזוגיות. למשל, ברגע שבחורה מבינה פחות או יותר את סגנון החיים שלי היא מעקמת את האף ואני לא שומע אותה יותר. מצב זה יוצר קונפליקט כך שמצד אחד להיות חופשי זה ערך עליון בעיני אך מצד שני נראה כי בחורה מחפשת ספונסר או מישהו "מסודר בחיים" ואני לא הטיפוס הזה, למרות שאני רואה את עצמי כטיפוס שאפתן שיש לו מטרות בחיים. לא הצלחתי למצוא מישהי שתהיה באותו ראש שלי ובמקום זאת אני נתקל לא מעט בזלזול, ושוב אני מרגיש שאני צריך להתנצל על כך שאני אדם חופשי שעושה מה שטוב לי. הייתי רוצה להיות ביחסים טובים יותר עם המשפחה ולהכיר מישהי אבל לצערי זה לא קרה עד כה למרות שאני פעיל, יוצא לדייטים, הולך למפגשי היכרויות וכו'.

האם כדאי להשתנות וללכת ב"תלם" ולוותר על סגנון החיים שלי רק כדי שיקבלו אותי? האם אני באמת בורח מהמציאות ופוחד להתמודד עם הקשיים שהעולם הזה מציב כפי שאומרים לי? האם לדעתכם אני עושה נכון כשאני מעדיף להמשיך בצורת החיים שלי? אשמח לשמוע את דעתכם ולשתף מניסיונכם.